ראובן זרח מוטי שמרלינג ז"ל

קורות חיים

ראובן זֹרח (מוטי) נולד בט"ז בתשרי תש"ח (29.09.1947) ליעקב ישראל ולמינה דבורה. אח לשמעון ולרחל, נצר לשתי משפחות ותיקות בארץ ישראל: שמרלינג (דור שביעי בארץ) וברוורמן (דור רביעי בארץ).

ראובן גדל בתל אביב. הוא למד בבית ספר יסודי ביל"ו והמשיך ללימודים תיכוניים במדרשיית נעם בפרדס חנה. מאוחר יותר למד לימודים גבוהים (כלכלה וחינוך) באוניברסיטת בר אילן.

בשנת תשכ"ט (1969) נישא ראובן לחנה (לבית גורביץ). יחדיו הקימו בית שדלתו פתוחה לכול, בית של תורה, של אהבת הארץ ושל שמחה. ראובן וחנה גרו כעשרים שנה בפתח תקווה וגידלו ארבעה ילדים, שנולדו בין 1971 ל-1981: שירה, עידית, יונית ושי.

בשנת 1976 יצא ראובן עם משפחתו לשנתיים בשליחות של הסוכנות היהודית לאנטוורפן בבלגיה, שם לימד בבית הספר היהודי "תחכמוני" לימודי יהדות ועברית.

ב-1986 בנו ראובן וחנה את ביתם ביישוב אלקנה שבשומרון.

ראובן היה טוב לב, אוהב אדם, צעיר ברוחו ובת צחוק משוחה על שפתיו תמיד. היה ידוע ברגישותו לכל אדם ואדם. הוא עסק כל חייו במעשי חסד בגלוי ובסתר. ראובן היה אהוב על כל מכריו – יהודים ושאינם יהודים, ותמיד, בכל זמן ובכל עת, היה נכון לסייע בעזרה מכל סוג שהוא. הוא ידע לתת לכל אחד, ילד, מבוגר, קשיש או חולה את המקום שלו ואת ההרגשה שהוא יחיד ומיוחד, וכך לעתים הצליח להציל ממש במאור פניו נשמות תועות שלא מצאו את מקומן. דרכו הייחודית בהשכנת שלום בין חברים נודעה לשם דבר בקהילה, ותמיד תוך הקפדה על כבוד הבריות כדי שלא יבואו חלילה לידי בושה.

ראובן היה איש אמונה והמחיש את ההנחיה "התהלך לפני והיה תמים..." אהבתו לתורה וללימוד הייתה כה מוחשית, כך שתמיד הצליח להדביק את הסובבים אותו בשמחת הלימוד, אם כאשר השתתף בשיעורים ואם כשלימד תלמידים ובני משפחה תנ"ך. לכל מקום שהגיע הביא עמו שמחת חיים ומאור פנים. בעיניים מאירות ובשירה מרוממת נפש הצליח לעורר השראה בכל הסביבה, הן במשפחה המורחבת והן בקהילה החברתית.

אהבתו של ראובן לארץ ישראל הייתה אהבה אמיצה, ובאה לידי ביטוי הן בפועלו לבניית ביתו ביישוב צעיר ומתפתח בשומרון, והן באהבתו לטיולים ברחבי הארץ בכל הזדמנות. ראובן נהג לטייל עוד בצעירותו, כתלמיד במדרשיית נועם בפרדס חנה, וכמובן בבגרותו הרבה לצאת לטיולים ולמסעות משפחתיים, אשר לפעמים כללו גם לינה באוהלים (בעין חרוד, באילת, בסיני, בחוף דור ועוד). כך הדביק את כל המשפחה באהבה לטיולים ברחבי הארץ. ראובן היה חבר קבוע בחוג הסיירים של אלקנה ולא חשש להגיע לכל פינה נידחת במסגרת הסיורים הללו – לרבות סיורים בחברון, ברחבי יהודה והשומרון וברמת הגולן.

בשיבת עם ישראל לארץ ישראל ראה ראובן את התממשות חזון הגאולה, חזון הנביאים, לאחר אלפיים שנות גלות. לא פעם אמר שזוהי זכותו של הדור שלנו לראות את החזון הזה מתממש לנגד עינינו. בכל פעם שהיה אירוע טרור קשה שגבה קורבנות וגרם לצער רב, היה נוהג לעודד את הסובבים אותו באומרו: "לדורות שלפנינו לא הייתה מדינה שתגן עליהם, ולא צבא וממשלה... אשרינו שזכינו לראות את ארצנו בבניינה ולהיות בין מקימיה..."

ראובן היה חבר פעיל ונמרץ בקהילת היישוב אלקנה, ושימש במשך שנים רבות כחבר הנהלה וכגבאי בבית הכנסת מורשת יהודית. אנשי אלקנה הכירו והוקירו את ראובן, בין השאר על היותו בעל תפילה בבית הכנסת במהלך כל השנה ובעיקר בשל תפילותיו המרגשות בימים נוראים. בשנים האחרונות שימש כשליח ציבור בימים נוראים גם בבית הכנסת מורשת יהודית וגם בבית הכנסת אשל אלקנה. תפילתו האחרונה, המיוחדת במינה והמרגשת עד דמעות, הייתה בעברו לפני התיבה בתפילת נעילה של יום הכיפורים, שלושה ימים בלבד לפני הרצח הנורא.

בערב סוכות ה'תשע"ח (04.10.2017) נרצח ראובן באכזריות על ידי בני עוולה בכפר קאסם, רק משום שהוא יהודי. ראובן הגיע למחסן שבבעלותו באזור התעשייה של כפר קאסם, ושם נרצח ע"י שני צעירים ערבים שהגיעו מקבטיה. בחקירתם הודו השניים שמטרת בואם הייתה לצורך רצח של יהודי כנקמה.

ראובן נרצח ערב יום הולדתו השבעים. הוא הובא למנוחות בבית העלמין באלקנה. בהלווייתו הושמע קטע מתפילת יום הכיפורים שהוקלט בקולו של ראובן. סרטון הלוויה ניתן לצפייה באתר יוטיוב.

ראובן הותיר אחריו אישה, שלוש בנות ובן, נכדים, אח ואחות.

הרצח הנורא הותיר את המשפחה והקהילה כולה המומים וכואבים על לכתו של אדם כה אהוב ומשמעותי. המשפחה התכוננה לחגיגות יומולדת 70, שהוחלפו באבל כבד ובכאב וחלל עצום שלא ניתן למלא.

ערב ההקפות השניות באלקנה (מוצאי שמחת תורה) בכ"ב בתשרי תשע"ח, הערב בו החלה המשפחה לשבת "שבעה" בתום חג הסוכות, הוקדש לזכר ראובן, ונפתח בדברי זיכרון שנשאו נכדיו וידידיו. סרטון האירוע ניתן לצפייה באתר יוטיוב.