תפריט נגישות

רס"מ דרור אלטון ז"ל

דרור אלטון
בן 29 בנפלו
בן רות ואברהם
נולד בצורית
בג' באלול תשנ"ד, 9/8/1994
התגורר בצורית
התגייס ב-24/1/2019
שרת במשטרת ישראל
יחידה: ימ"מ
נפל בקרב
בכ"ב בתשרי תשפ"ד, 7/10/2023
במלחמת "חרבות ברזל"
מקום נפילה: עוטף עזה
מקום קבורה: משגב
הותיר: בת זוג, ילד, הורים ושני אחים.

קורות חיים

דרור אלטון, בנם של רותי ואברהם (אבי) ואחיהם הצעיר של עמרי ויובל. נולד ביום ג' באלול תשנ"ד (9.8.1994) ביישוב הקהילתי צורית, במועצה האזורית משגב שבגליל.

דרור, שנולד בשיאו של הקיץ, היה תינוק זהוב, מלא חיוניות, עם עיניים ענקיות, מחייכות וסקרניות, וכשמו כן הוא – הוויה של חופש, טבע ואהבה. בזמן שחבריו התינוקות ישבו בעגלול, הוא ישב בגינה ושיחק בבוץ, בחול ובמים, באבנים ובעלים; מאוחר יותר, אחז בפטיש ודפק מסמרים לגזע עץ. מגיל צעיר נטש את המנשא, וחרש ברגל עם משפחתו את שבילי הארץ. עשה תמיד הכול בדרך שלו, ולא נתן לאף מחסום לעצור אותו. "כבר כפעוט," סיפרה אימו, "דרור ניצל כל הזדמנות של דלת שלא ננעלה כדי לחמוק החוצה. באחת הפעמים הגיע הביתה מהגן באופן עצמאי, טיפס על כיסא ונכנס מהחלון. 'את לא תחליטי עליי' היה אחד המשפטים הראשונים שאמר."

בבית הספר היסודי "הר גילון", וגם אחר כך, ב"בית הספר העל יסודי משגב", בלט דרור כמנהיג טבעי, בטוח בעצמו וביכולותיו. "אני זוכר אותך מתחילת התיכון," כתב חבר לשכבה, "תמיד קורן אושר, עוצמה, ביטחון וטוב לב." לכל אורך שנותיו היה מוקף חברים טובים שאהב, ולכל אחד מהם נתן להרגיש שהוא האדם החשוב ביותר בעולם. חבר שגדל עימו בצורית, כתב: "תמיד הערצתי אותך. אדם אצילי, ציוני, ערכי. היית מלח הארץ. תמיד הסתכלנו עליך בגאווה ביישוב ורצינו להיות כמוך."

דרור אהב כדורגל ושיחק מגיל צעיר, ובעונת המשחקים 2009/10 שיחק במדי קבוצת "הפועל עירוני כרמיאל" של דרג הנוער. "במגרש היית רץ ונלחם כמו אריה על כל כדור," סיפר אחד החברים, "על כל פס, על כל שנייה. גרמת לכל אחד במגרש להיות טוב יותר, לרצות יותר, לתת יותר. גם כשלא היה לך אוויר – המשכת. 'אחי,' אמרת לי, 'ראיתי עכשיו שחור מרוב שרצתי בלי אוויר.'" גם באתלטיקה קלה הצטיין, והשתייך לנבחרת הבית-ספרית.

אבל המעניינת מכול הייתה משיכתו לריקוד; דרור הצטרף ללהקות המחול של מועצת משגב, רקד ריקודים סלוניים ואפילו לקח שיעורי בלט. "אלטון, כך קראנו לו," כתבה מנהלת בית הספר למחול ולהקות משגב, "היה נער רחב כתפיים, חזק, עם רגליים של כדורגלן, והתעקש להיות רקדן מעולה. מהרגע שהכרנו אותו כולנו התאהבנו בו, מקטן ועד גדול. היה לו קסם אחר. מיוחד. חיוך שובה לב, נדיבות ונימוס, תמיד אופטימי, באנרגיות טובות, דעתן, רודף צדק, אנרגטי וחרוץ בצורה יוצאת דופן, תמיד עזר והתנדב לכל דבר. במסירות המיוחדת לו, עבד שעות כדי להשלים את החסר, התעקש להראות לכולנו שהוא מסוגל, כמו שרק דרור יודע. והוא הצליח. הוא הפך להיות דמות כל כך משמעותית וקרובה לכולנו; חבר לגוף, לתנועה ולנפש." דרור הגיע ללהקה הייצוגית, הופיע על במות בכל רחבי הארץ, ואף נמנה עם שתי משלחות מחול שיצאו לברזיל ולפולקלוריאדה הבין-לאומית שהתקיימה בקוריאה הדרומית.

ציונות, שירות משמעותי בצבא והגנה על המולדת והמשפחה לא היו לתפיסתו רק מילים. דרור חלם לשרת בסיירת עילית, השקיע באימונים והכין עצמו לגיבושים. למגינת ליבו, ליקוי רפואי שהתגלה באוזנו הפחית את דרגת כשירותו והרחיק את החלום. דרור ניסה להיאבק בהחלטה בכל דרך אפשרית, ולבסוף השלים עימה ואמר, "אעשה את הטוב ביותר שאני יכול בכל מקום."

עם גיוסו לצה"ל, במרץ 2013, הוצב בחיל ההנדסה הקרבית והחל את מסלול ההכשרה המשלב לוחמת חי"ר עם תחום ההנדסה. כבר למן ההתחלה משך את תשומת לב המפקדים באישיותו, בערכיו, בכישוריו ובביצועיו. היה אהוב על החברים, ותעודות ההצטיינות שצבר העידו כי שימש להם דוגמה ומופת.

דרור יצא לקורס מפקדים והחל את שלב ההכנה לקצונה, אך אז החל מבצע "צוק איתן". הוא סופח לצוערי ההשלמה החיילית של הנדסה לנגמ"ש סמ"פ ונכנס איתם ללחימה בעזה. דרור תיעד חלק מהפעילות בעזה, וכתב שבתחילת הלחימה היו בעמדת שיחלוף פצועים בכניסה לרצועה. "מת כבר להיכנס לעזה, הבטיחו לנו שהיום זה יקרה, נקווה שכן!!! ... למרות המראות הקשים אני חדור מוטיבציה להיכנס, רוצה להיות חלק!!" ואכן, נכנס לרצועה ולקח חלק משמעותי בלחימה.

בסוף המבצע המשיך לקורס קצינים, וחזר לגדוד כמפקד מחלקה רובאית. כתב אחד ממפקדיו: "כולם ידעו שהוא יקרע את החבר'ה באימונים, יציב להם רף גבוה מאוד במסדרים, בסיורים ובשמירות, אבל תמיד ידאג לכל אחד עד הסוף ויילחם על כל אחד. אנשים העריצו אותו, אני הערצתי אותו. דרור ללא ספק היה הקצין הטוב ביותר שפגשתי ואחד האנשים הכי טובים שהכרתי בחיי."

לאור הצטיינותו, מונה למפקד מחלקת הסיור של הגדוד (מחס"ר) – חוד החנית של גדוד ההנדסה, והיחידה המבצעת בעת לחימה משימות מיוחדות. בין היתר דרור פיקד על המחלקה במשימת גילוי מנהרות והשמדתן בעוטף עזה ועל כך קיבל תעודת הצטיינות ממפקד החטיבה.

גם לאחר שחרורו מצה"ל, המשיך לעמוד בקשר עם כל חייליו, כמו היו אחיו הצעירים. "דרור, האיש שהפך את כולם סביבו לגרסה הכי טובה שלהם," כתבו, "הלוחם הכי מקצוען, אדם שגרם לך לפתח אמות מידה ומוסר, לבחור נכון ולראות את האנשים שלצידך קודם."

את כליל, בת אמירים, הכיר דרור עוד בחטיבת הביניים. הגם שבכיתה ז' הצהיר בפני חבריו "אני לעולם לא אתחתן," בכיתה ח' הודיע קבל עם ועולם שכליל אהובתו תהיה לאשתו. "ישבנו בכיתה אחד ליד השנייה עד סוף כתה י"ב," סיפרה, "אהבתי ואוהב את דרור כל חיי באופן שלא ניתן להסביר. אני יודעת שבעוד לא הרבה זמן יחשבו שאני עושה 'אידיאליזציה' למי שהוא היה, וזה לא נכון, דרור באמת היה משהו מיוחד. חברים שלנו תמיד היו צוחקים ואומרים שהוא גורם להם להראות לא טוב מול בנות הזוג שלהם. הוא היה בן הזוג שאיחלתי לכל אחת."

אחרי הצבא, כשכולם יצאו לטיול הגדול ועשו את המסלולים המוכרים, דרור וכליל נסעו לטנזניה לטפס על הקילימנג'רו, ובתוך ארבעה ימים הגיעו לגובה של כמעט 6,000 מטר. יחד כבשו פסגות בסין, ובהגיעם לנפאל, דרור קבע שהטראק המפורסם לאוורסט לא מספיק מאתגר וטיפס לפסגת ה"איילנד-פיק", כולל טיפוס מסוכן על קרחון לגובה 6,189 מטר. "הוא אף פעם לא התעלם מהסכנה או מהפחד," אמרו אוהביו, "הוא תמיד התמודד איתם כחלק מהדרך לפסגה."

כשחזרו לארץ, חיפש עבודה שתהלום את עוצמותיו, את הכשרתו וניסיונו כקצין הנדסה קרבית ואת רצונו להמשיך לתרום למדינה בתחום הביטחון, והבין כי הימ"מ – היחידה הלאומית המיוחדת ללוחמה בטרור של משטרת ישראל ומשמר הגבול – היא המקום הנכון ביותר עבורו.

דרור התגייס למשטרת ישראל בינואר 2019, ולאחר אימונים ומיונים קשים החל את ההכשרה המפרכת ואת דרכו ביחידת העילית ימ"מ כלוחם. לאחר מכן הוכשר כחבלן והפך לסגן מפקד צוות. כולם ביחידה הכירו את אהבתו לירי, לתחרויות ולאדרנלין ואת המחויבות האינסופית שלו ללוחמים שלצידו. דרור הוכיח לחבריו הלכה למעשה שייכנס לכל סימטה בכל מחנה פליטים כדי להציל את חבריו ליחידה. במהלך שירותו השתתף במאות פעילויות מיוחדות ועלומות אשר סיכלו פיגועים רבים.

בני משפחתו סיפרו על ימים ארוכים ולילות לבנים שאחריהם חזר עם שרירים עייפים ועם עיניים טרוטות, אך עם חיוך גדול שביטא סיפוק מהעשייה המבצעית ועם אהבה גדולה לחברי הצוות, שיחד עם נשותיהם הפכו למשפחה אחת גדולה. "מהרגע שהכרנו," כתב אחד מהם, "נתת תחושה של חבר. היית צנוע, חכם וחד מאוד." וחבר נוסף כתב: "דרורי, אח יקר, היה לך דרייב מטורף – להשיג, ללמוד, להוביל, לעזור לאחרים. כאילו ידעת שאתה על זמן שאול והחלטת לחיות על דופק 200, להספיק כמה שיותר..."

באוגוסט 2020, אחרי שתים-עשרה שנות זוגיות נישאו דרור וכליל ב"חתונת קורונה" (חתונה בתקופת וירוס הקורונה שהתפשט בעולם) קטנטנה וקסומה שהתקיימה על חוף הים בשעת שקיעה. "החתונה הייתה סיומו של תהליך עמוק שעברנו יחד עם הרבה שחיתנה אותנו. תהליך שבו יצרנו לעצמנו בדמיון את הבית שיהיה לנו, את החינוך שנרצה להעניק לילדים שלנו, את הזוגיות שתהיה לנו, את הבית היהודי שיהיה בדרך שלנו, ואת כל אלו גם תיעדנו בכתובה שאליה נוכל לחזור. היום הכתובה הזאת היא הצוואה של דרור אלי."

חייו של דרור היו מלאים וגדושים; בין פעילות מבצעית לאימון, למד לתואר ראשון באוניברסיטת בר-אילן בתוכנית מיוחדת לזרועות הביטחון, במותו היה לקראת סיום לימודיו; בישל ארוחות גורמה, גלש סקי, עסק בנדל"ן וביצירת הכנסה פסיבית כדי לדאוג לעתיד; גידל למופת את זאוס, כלבו האהוב, כאילו היה מאלף בעצמו, ונהנה לטייל עימו בשדות טל שחר – המושב שבו התמקמו – ולהרגיש את האדמה מתחת לרגליים.

במשפחתו הגרעינית, האהובה, היה דרור עמוד התווך והדמות המלכדת. ידע לתקן כל דבר, לבנות ולהרכיב, ועשה נפלאות בבית הוריו כמו שיפוץ הגינה כהפתעה לאימו. "בשנים האחרונות," כתבו, "לא היה ספק שדרור אומנם האח הצעיר, אך לא הקטן – לא בגודל ובחוזק, וגם לא בכך שהיה הדבק של שלישיית האחים. הוא היה האח, הבן, בן הזוג והחבר עם החיוך הגדול והחיבוק שמעלים את כל הצרות."

המשפחה והחברים ידעו שדרור תמיד יהיה שם בשבילם, או כפי שנהג לומר, "אני תמיד פה להיות ידיים שמושכות למעלה, או מנוע שדוחף קדימה." והוא אכן היה הרוח החיה, מי שיזם בילויים משותפים ורתם את כולם לצאת לטייל – "לא משנה לאן – העיקר שנהיה ביחד"; שהגיע לכל חתונה גם אם היה חולה או עייף לאחר לילה של פעילות אינטנסיבית ומי שהרים על הכתפיים את החתן והכלה – ולעיתים אף את אביה. "איש של חיוך ענק," כתבו אוהביו, "מכניס אור לכל מקום בו הוא נמצא, חבר נאמן ואיש שיחה מרתק."

דרור תמיד היה עונה קודם כל כן. כשחברים או משפחה הציעו לו להיפגש, כשמישהו ביקש עזרה. אחר כך דאג שזה יסתדר, אבל לא פספס הזדמנויות לפגוש את האנשים שאהב או לעזור להם.

כשכליל נשאה ברחמה את בנם הבכור, החל להאזין לפודקאסטים וקרא על היריון ולידה וגידול תינוקות כדי להיות האבא הכי טוב שאפשר. במארס 2023 נולד ארז, שנראה כמו כפיל קטן שלו, ודרור לא ידע את נפשו מרוב אושר. "למרות שדרור עבד לילות כימים," סיפרה כליל, "היה לו חיבור מהמם עם ארז. כשלא הצלחתי להבין למה ארז בוכה דרור לקח אותו על הידיים והרגיש מה מפריע לו." בחצי שנה שהייתה לדרור להיות אבא, הוא הספיק לבלות כל רגע שהיה יכול עם ארז ולהטביע בו את חותמו. לטעת בו את האמונה שהוא יכול לעשות הכול ושהוא התינוק והאדם הכי אהוב בעולם.

בחגי תשרי תשפ"ד, כשהיה ארז בן שישה חודשים, ניהל דרור עם אביו שיחת נפש, אחת מיני רבות. "דיברנו על ערכים, שליחות, תנאים כלכליים וחשיבה קדימה," סיפר האב, "על הזמן המועט שיש לו עם כליל וארז, והצעתי לו לבחון אפשרויות נוספות. אבל דרור אמר לי: 'יש לי אישה וילד שאני אוהב, משפחה נהדרת שתמיד תהיה שם עבורי לכל דבר, חברים טובים; אני משרת ביחידה שאני אוהב ומאמין בדרכה עם צוות מופלא, אני בן אדם מאושר – אני חי חיים טובים וטוב לי."

בשבת, כ"ב בתשרי, שמחת תורה תשפ"ד, 7 באוקטובר 2023, בשעה שש וחצי בבוקר, פתח ארגון הטרור חמאס במתקפת פתע על ישראל. בחסות ירי מסיבי של טילים ורקטות מרצועת עזה לאזורים נרחבים בארץ חדרו אלפי מחבלים – יבשתית, ימית ואווירית, והחלו במתקפה רצחנית על יישובי עוטף עזה ועל שדרות, אופקים ונתיבות, על מְבַלי מסיבות טבע סמוך לקיבוצים רעים ונירים, על בסיסי צה"ל ועל העוברים בדרכים באזור. המחבלים רצחו כשמונה-מאות אזרחים בבתיהם, במכוניותיהם, אחרי שביצעו בהם פשעים כבדים. חטפו לרצועת עזה מאות ישראלים והחריבו, בזזו והעלו באש בתים ורכוש. מאות חיילים, שוטרים, אנשי כוחות הביטחון וחברי כיתות הכוננות המקומיות נפלו בקרב. בבוקר זה החלה מלחמה.

מיד לאחר קבלת הידיעות הראשונות על חדירת מחבלים ליישובי עוטף עזה, הוקפץ דרור עם צוות לוחמי הימ"מ לצומת שער הנגב, כשכוח נוסף של משמר הגבול חובר אליהם. במהרה, התבהרה תמונת המצב ולפיה אלפי מחבלים עושים דרכם בתוך שטח ישראל, חמושים בכמות עצומה של אמצעי לחימה, תוך שהם טובחים ויורים לכל עבר. דרור וחבריו לחמו בגבורה ועצרו בגופם את המחבלים מלנוע צפונה ולפגוע באזרחים. דרור אף הצליח לנטרל בידיים חשופות מטען נפץ גדול ממדים בטרם נפל. עימו נפלו עוד שמונה לוחמי ימ"מ. הקרב על האזור, ובמרכזו העיר שדרות, הסתיים כעבור יומיים, עם טיהור העיר ממחבלים.

רב-סמל ראשון דרור אלטון נפל בקרב מול מחבלי חמאס בצומת שער הנגב ביום כ"ב בתשרי תשפ"ד (7.10.2023). בן עשרים ותשע בנופלו. הובא למנוחות בבית העלמין שבמשגב. הותיר אחריו רעיה, בן, הורים ושני אחים. לאחר נפילתו הועלה לדרגת רב-סמל מתקדם.

כתבו בני המשפחה: "'אני בא, אחי'. לא משנה אם זה בשביל לשבת לכוס בירה או בשביל לעזור לחבר להעביר דירה, דרור תמיד היה מגיע. תמיד עם כתפיים קצת יותר רחבות משל כולם, עם מוטיבציה לטפס כל הר ועם חיבוק וחיוך ענקיים. דרור היה לוחם ימ"מ וגיבור, אבל הרבה לפני כן הוא היה אדם חד פעמי. בן, אח, נכד, חבר, בן זוג, גיס, מפקד, אח לנשק ואבא – לחצי שנה קצרה ומלאת אהבה."

ספד לו חברו לצוות: "דרור, סיפור נפילתך הוא הרואי לאין שיעור. קפצת בכוח ראשון שיצא מהיחידה להגיב לאירוע הטרור הכי קשה שהיה במדינה, ללא פחד, גיבור כארי. נתקלתם בקבוצה של עשרות מחבלים, זיהית מטען גדול ממדים שמאיים על הכוח, צעקת 'מטען' והסתערת מייד לנטרל אותו בידיים חשופות על מנת להציל את האחים שלך לנשק. אחרי שהצלחת נפלת בקרב כגיבור ישראל. בסמל הצוות שלנו יש אייל משולב עם אריה, אתה היית האריה."

משפחתו של דרור שוקדת על הנצחתו ופועלת למען הקמת אתר זיכרון שישרה את רוחם וערכיהם של דרור וחבריו הלוחמים. דפים לזכרו נפתחו באתר האינטרנט "גל-עד לזכרם" של משטרת ישראל, באתר "ממוריז+" ובדף האינסטגרם של הימ"מ.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה