בשעות בין הערביים של יום השישי שלפני ראש השנה, נתדפקו שכנים על דלתו של משה אבוקסיס: "משה!" , אמרו, " המקרר בביתנו התקלקל. יש בתוכו בשר לשבת ולחג, אתה מוכן לתקן אותו?"
משה שחזר זה עתה מעבודתו, עייף וסחוט, הצטרף לשכניו ועסק בתיקון עד השעות המאוחרות של היום. את שכרו סרב לקחת וביקש שיתרמו זאת לבית הכנסת של השכונה, אחרי החג."
זהו רק אחד מהמקרים, בהם באו לידי ביטוי אותם קווים שבלטו כל כך באופיו של משה אבוקסיס.
למרות שהיו מסוגר ברגשותיו ומופנם מאוד היה, כמעט תמיד, מעורה בחברה ו"מסמר מרכזי בתוכה". במעורבות זו היה שזור כל העת אותו טוב לב ורצון לעזור לכל. בייחוד בתחומים הקרובים לידע הטכני הרב שלו, ל"ידי הזהב", כפי שקראו לזאת חבריו.
חבריו זוכרים כי תמיד היה שמח, וסחף איתו את הסובבים אותו למצב רוח טוב. פניו נראו תמיד עליזים וחייכניים. רעייתו ורדה אומרת כי התנהגותו סו הייתה בעיקר בקרב החברים. בבית היה חוזר לאופיו הרגיל והיה נרגז או נכעס כשהייתה לכך הצדקה.
"גם בחברה", אומרת ורדה, " למרות שכלפי חוץ לא היה מתרגז, הרי שאלה שהכירו אותו יכלו לחוש זאת בעקיפין, על פי הנימה הצוננת שהייתה מופיעה בדבריו"
על אף שהתגורר בקרית עקרון תקופה לא ארוכה, הכירו שם הכל את משה. הוא התעניין בגורלו של כל אחד וקידם פני כל אדם בחיוך.
בראש מעייניו עמד הרעיון להקים מועדון לנוער בקרית עקרון. הוא הדריך במועדות בית"ר ביישוב, וכשזה נסגר, הסכים ליטול את המועדון כולו על עצמו ובלבד שיפתח. בחברתו זו התבלט כמדריך וכמנהיג.
משה ניכר בחברתו גם כבחור רחב אופקים. הוא התעניין בתחומים רבים ובעיקר בפסיכולוגיה. כן הירבה בקריאת ספרו, ולא פחות מכך- עיתונים.
תכונה נוספת שלו- כושר ההחלטה המהיר. די לציין כי שלושה ימים אחרי שהכיר את ורדה הם החליטו להינשא.
אך היו בחייו החלטות שהצריכו מחשבה ארוכה. אז היה משה מתייעץ, שואל ומתעניין בעיקר עם דני, מעבידו.
הוא עשה זאת לא משום שלא היה עצמאי בדעותיו, אלא בעיקר משום שראה בו אדם מבוגר ומנוסה ורצה לשמוע את דעתו של איש בעל ניסיון רב משלו.
"כשהחל לעבוד אצלי, אני זוכר, הוא שאל אותי עוד לפני הכול: " תגיד, אתה צועק בעבודה או לא?" ההסבר שלו היה שאם אני צועק, הוא אינו רוצה בעבודה, למרות שהיא מעניינת אותו. אמרתי לו:" אינני צועק בכלל ובמיוחד על אלה שעובדים איתי". מאוחר יותר הבנתי מדוע שאל זאת. הוא היה בחור עדין מאוד".
אומרת ורדה:" גם באוטובוס או ברחוב לא אהב משה שמישהו מרים את קולו. להיפך, בציבור הוא היה קיצוני עוד יותר, וכשהיינו נוסעים באוטובוס, כמעט ולא היינו מדברים. אף אחד לא היה צריך לדעת על מה אנו מדברים, נהג לומר. הוא גם לא אהב גילויי חיבה בינינו בפומבי".
משה נכנס לעבודתו כעוזר למעבידו של דני. כושרו ורצינותו עוררו את מעסיקיו לקדם אותו בעבודה, והוא עמד להשתלב בקרוב בקורס הכשרה מקצועית מתקדם יותר.
מסכמת ורדה:" בדברים רבים אני רואה בילדנו, אותו לא הספיק משה להכיר, הרבה תכונות דומות למשה, אותן אהבות למאכלים מסוימים ואותו דמיון כה גדול במראה, דמיון בין משה למשה.