אלבום תמונות
בס"ד, 7.8.02
מלכה היקרה
האסון הגדול והנורא שפקד את משפחתך הפך בן-רגע לאסון לאומי ואני מרגישה איפושהו הפרטי שלכם מתפספס.
מהרגע ששמעתי על מותה של אביטל, התינוק שלא נולד ובעלה, אני מסתובבת עם המחשבה עלייך בלב. אני קמה איתך והולכת לישון איתך ויודעת שמה שאני מרגישה הוא רק גרגר קטן יחסית למה שאת חווה.
כשאני חושבת עלייך אני חושבת על אמא. חלק גדול ממהותך הוא אימהותך ואני מצטערת שחלק זה נלקח ממך. מילים לא יכולות להביע עומק של צער. אבל לא הצלחתי להגיע אלייך וליגוע בך ביום הלוויה כשהמונים הקיפו והיו אתכם, והיום את עסוקה בשמירת שלומו ובריאותו היקרה של נכדך ושוב אינך יכולה לשקוע בצערך ולעזור לאחרים לפרוק צערם איתך ולידך.
אז במילים אלו לפחות אני רוצה שתדעי שאני אתך ולבי אתך.
לאה
רכזת תוכניות הורים