אלבום תמונות
בס"ד
זיכרון לקדושים – אבי ואביטל הי"ד
"מי הוא זה ואיזה הוא מאחז פני כיסא", יקרים וטהורים, המאחזים בכיסא הכבוד.
גם היום, כמעט עשרה חודשים, לאחר שהחשיך היום, והעריב שמשלא נרפאה המכה. אותו יום של קינים, והגה והי, בו ליווינו אתכם בדרככם לשמי שמים, היום בו בכינו וכאבנו, אני עדיין זוכר את המחשבה שעלתה כל אותו הלילה המר, והיום החשוך שאחריו ש"כל בית ישראל יבכו את השרפה אשר שרף ה'" ובית ישראל בכו בכי רב עליכם, הטבוחים על יחוד שמו הגדול, ההרוגים על קדושת ה', העם והארץ. כשעליתם למרום אז פנה הודו, פנה זיוו, פנה הדרו של עולם, אור יקרות חזר לשכון ליד כיסא הכבוד, מחכה לרגלי מבשר, אז יופיע בכל הודו.
ערב אחד לפני, אושר, פדיון הבן לנריה, הייתם איתנו, וכל המשפחה היתה, היה כל כך טוב. ואחר כך נסעתם, לו ידענו שזו הפעם האחרונה.
ובלילה שאחרי, נסעתם, רציתם להגיע לביתכם, אך הגעתם רחוק יותר, לגנזי מרומים, ליד משכן שילה עלו עולות לה'.
קשה, קשה מאד לכתוב עליכם. הכאב שלנו, איננו כאב עליכם, כי אתם הגעתם גבוה, שום ברייה לא תעמוד במחיצתכם. הכאב הוא עלינו, הכאב הוא על הוריכם וילדיכם היקרים, שנשארו פה, ואוהבים ומתגעגעים וכואבים וזוכרים "חבל על דאבדין ולא משתכחין".
אביטל יקרה, למרות שזכיתי להיות בן-דוד שלך לא הכרתי אותך, לא ידעתי על ההקרבה והמסירות לגדל ילדים שם למעלה ב"גבעה" כשאבי נוסע כל בוקר לישיבה וחוזר בערב, והכל עשית למען תורת ישראל וארץ ישראל.
ואבי יקר, כשדברתי אתך על הישיבה לצעירים נתת לי את ההרגשה שכולך איתי, ומעניין אותך רק אם יהיה לי טוב שם, ואיך אסתדר. אבי, טוב לי בישיבה, אבל אתה חסר כל-כך. יום אחד לפני שהתחלתי ללמוד, הגעתי לירושלים - אבל לא בשביל לסדר דברים – אלא לעלות לקברותיכם. גם בשעת כתיבת דברים אלו, אני חש שאני רוצה לבכות ולזעוק להקב"ה "שיאמר למלאך המשחית הרף ולצרותינו יאמר די". אך, אני יושב בבית-המדרש, אולי תכף, כשאעלה לחדר יפרוץ הכאב.
ועכשיו אנו צריכים להסתכל קדימה, ולראות שהגאולה ממשמשת ובאה, בוקע אט אט אורה של איילת השחר, עת הזמיר מגיע וקול התור נשמע בארצנו. אנו צריכים להמשיך ולהתפלל, ולחזק את הוריכם היקרים המגדלים במסירות את ילדיכם המתוקים, הנותנים את הכוח והשמחה לכולם.
ועוד יגיע היום ש"ימלא שחוק פינו ולשוננו רינה", כשיעלה הקב"ה אתכם מקברותיכם, וישיב את שבות עמו. ואז נעלה ונראה ונשתחווה בחצרות בית ה' ושם נשיר שיר חדש, כשיבקע אור חדש ויינתן לב חדש, ונשמח כולנו בבניין המקד במהרה בימינו "כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון".
האוהבכם בכאב
אליסף