אהרל'ה גר בבית משותף בבני-ברק. על יד הבית יש גן גדול ורחב המטפס במעלה גבעה רמה - המשקיפה על העיר כולה, ממנה נראים הרי השומרון במזרח והים התיכון במערב.
הגן "העירוני" משופע במאות עצים ושיחים ובו עשרות בריכות המקבלות מימיהן "מהמעיין" שבראש הגבעה - היא "הר-שלום".
את צידה האחר של הגבעה היוו שדות בור עשירים בצמחיה, בציפורים ובבעלי חיים שונים שמצאו בה מסתור.
זאת היתה הממלכה של אהרל'ה בתחומי הגן. משנכנס לתוכו - היה נכנס לעולם אחר והיה קורה דרור לדמיונו הרב. אינדיאנים, קאובויים, שודדים, שוטרים וגנבים, אבל יותר מהכל אהב להיות טרזן. הקלילות הרבה והנועזות אותן גילה בעודו מדלג בין ענפי העצים, בגובה של כ-15 מטר, הדהימו והותירו אותנו לא פעם עם פה פעור ולב רוטט. המהירות והזריזות שאותן גילה בטיפוסים אלה השאירו את שאר המשחקים לא אחת, מדדים ומתנשפים מאחור.
משהיה מתעייף נהג למצוא לו מקום מחבוא ולחלום. צמרתו של האורן האדיר שליד "המעיין", או ראשו של מגדל המים בראש ההר, היוו לו מקום מסתור מצויין.
משחקים אלה ואחרים, שאותם יזם ושיחק, חידדו בו את יכולת ההתבוננות והצפיה, והם היוו את הבסוס לאהבת הטבע וארץ-ישראל שהלכה והתפתחה בו ברבות השנים.
אהרל'ה אהב מאוד פירות וירקות מכל המינים והסוגים ובכל מצב - ירקות חיים ומבושלים, פירות בוסר ופירות בשלים. אהבה זאת, נוסף על השובבות הרבה ויכולת ההמצאה שלו, זימנו לו הרפתקאות שונות בחיפושיו הרבים.
ברחבי הממלכה גדלו להם שזיפי בר, דומים, מבריס ואחרים, ואהרל'ה נהג לפקוד אותם לעונתם. הוא החליט, למשל, שזאת לא חכמה גדולה לקנות סבריס בכסף, מה גם שבפינת הגן צמחו להם לתפארת כמה שיחי צבר, ויכול היה לקטוף בעצמו. הוא רק לא לקח בחשבון שצריך גם לדעת לקלף את הפרי על מנת להגיע למתוק הנ"ל, ובוודאי שלא הכין כפפות לשם כך...
בחיפושיו השונים גילה עץ תות במורד הרחוב. בשעת אחר-צהריים מוקדמת מצא עצמו בין ענפיו הרחבים של העץ, בורר לו תותים בשלים ועסיסיים. משהחל הערב לרדת, החליט להביא הביתה מעט תותים, כל כך חבל היה להשאירם על העץ. אז מילא בהם את כיסיו. צבע המכנסיים לא השתנה גם אחרי כביסות רבות.
אחר-כך גילה את עץ התאנה. לא הרחק מביתו גרה אישה זקנה ואימתנית ובחצרה גדל לו גן לתפארת ובו עצי פרי רבים. אלא מה, הגן היה מוקף גדר גבוהה, דבר שהקשה, כמובן, את החיים. אך כשהגיעה עונת התאנים, אהרל'ה פשוט לא היה מסוגל יותר לעמוד בפיתוי - והלך לטעום.
הגיע לחצר ווידא כי הזקנה בביתה. הגדר לא היוותה לגביו כל בעיה ומיד מצא עצמו בצמרת העץ. לפתע יצאה הזקנה לחצר והחלה להתעסק בסביבות העץ עליו מצא לו ידידנו מנוחתו. הוא, כמובן, לא התרגש מכך. בקור רוח המשיך למלא את כרסו ואת כיסיו. כשגמר, צנח ליד הזקנה הנדהמת ולפני שהתאוששה נשא רגליו וחמק בעד הגדר.
במשך הזמן גדל והתרחב מעגל הטיולים שלו. אהרל'ה ביקר בירקון לראות את הצמחיה, טייל ב"שבע טחנות", ובמבצר אנטיפטרוס ובעתיקות, במעינות ראש העין, והיו עוד מקומות רבים אחרים.
פעם, בקיץ, החליט ללכת לחוף תל-ברוך. ההליכה בכיוון הים היתה קלה ומעניינת. אבל לחזור, כאשר המכנסיים שאותם לבש היוו גם את בגד-הים שלו, לזה כבר היה טעם אחר לגמרי. השמש החלה שוקעת, אחרוני האנשים נטשו את החוף, הקיבה ריקה ובכיס אין כסף - וצריכים לחזור.
אהרל'ה החליט לקצר את הדרך, ובמקום ללכת עם הכביש פנה מזרחה והחל לצעוד - בדיוק לשטח הצבאי של שדה-דב. נו, חלק מהדרך חזרה הביתה עשה על גבי קומנדקר של אנשי המשמר שתפשו אותו.
במשך השנים עקרו הוריו של אהרל'ה לחיפה, לשנים מספר, בגלל עבודת האב. כשחזרו לבני-ברק עברו לבית אחר, אבל הוא חזר לממלכתו הישנה - כאילו כלום לא השתנה.
כשגדל, הלכו והשתכללו הטיולים וגדלו המרחקים. היה בוחר לעצמו כיוון, דוחף לתרמיל קטן מפה, מימיה ומשהו לכרסם - ויוצא לדרך. כך, למשל, עשה את הדרך מהבית לירושלים במשך לילה שלם. הוא לא נזקק למצפן; הכוכבים הספיקו לו, ואת השאר נתן לו חוש ההתמצאות המיוחד שלו.
מאיר הר-ציון היה לו מורה ודוגמא. הוא מצא בו אפשרות ומודל להזדהות באהבת-הארץ, בטיולים וביכולת השדאות וקריאת השטח. אהרל'ה אף תכנן להגיע לסלע האדום שבפטרה - הרי אדום, אלא שבשל קשיים טכניים הדבר לא הגיע לידי ביצוע.
ההתעסקות הרבה בטיולים ובטבע לא הפריעו לו כלל בחייו החברתיים. הוא מצא עצמו תמיד במרכז העניינים, אם בבית הספר או בחברה - כולם הכירו ואהבו אותו. נכון שפה ושם היה נעלם ללילה או שניים למבצעים, שאותם ועליהם ידעו רק חברים ספורים, אבל הדבר לא פגע כלל במעמדו החברתי אלא להיפך - הוסיף לו נופך ומסתורין.
ואחר-כך הגיע תור הנעורים: אהבות ראשונות, מסיבות סלוניות עם החבר'ה מרמת-גן ועימם תכניות וחלומות ושיחות אל תוך הלילה.
אהרל'ה אוהב את אלביס פרסלי, משתולל במסיבות לצלילי הרוק-אנד-רול, שהיטיב כל כך לרקוד. אהרל'ה יוזם מסיבות ומארגן חבורות. אהרל'ה הג'נטלמן, שדואג שלא תהיה בת שתשב ואף אחד לא ירקוד איתה.
אהרל'ה חולם אחר-כך בלילה על חוות-בקר שאותה יקים בעמק הירדן לכשיגדל, או מתפלמס בשעות הקטנות, על חשיבות הדת בחיי יום יום (והלא הוא למד בבית-ספר דתי).
אהבות ראשונות באו גם הן. הוא היה אחד הראשונים בחבורה שהיתה לו חברה משלו. אחריה היו עוד רבות, עימן ידע ליצור קשרים בקלות רבה כל כך.
אחר-כך בגר והלך לצבא.
טוביה ברנע
אדר א' תשמ"ו