את רוני הכרתי עוד מזמן היותנו ילדים, אולם החברות האמיתית בינינו החלה שנים אחדות מאוחר יותר, כשיצאנו יחד לטיול בן יומיים באיזור הר סדום. בערב הראשון לטיול ישבנו על גבעות החוואר היורדות לים המלח, והשקפנו על נוף הקדומים הפראי. באותו ערב למדתי על אהבתו הגדולה של רוני לארץ ישראל ולאנשיה, אהבה שממנה יכולתי רק להתפעל וללמוד. למחרת היום, כאשר טיילנו במישור עמיעז ובנחל פרצים, נדהמתי מהשדאות ומיכולת הניווט שלו. אני, שהייתי גאה בכושרי לנווט, נוכחתי לדעת שידיעותי הן כאין וכאפס לעומת יכולתו להגיע בדיוק למטרה שאליה רצה להגיע, וזאת לאחר שהעיף מבט קל במפה.
במשך אותה שנה, ובשנים שאחריה, המשכנו להיפגש לעיתים תכופות ולצאת לטיולים בארץ. ביתם של רוני וענת היה מקום שאליו נעים לבוא, לשבת ולשוחח שיחה בטלה, אבל גם ובעיקר דברים רציניים, העומדים ברומו של עולם.
לאחר שהשתחררתי מהצבא, והדרכתי יחד עם רוני במסגרת המדרשה לנוער שוחר מדע, למדתי לדעת על אהבתו השניה, אהבת ההוראה. רוני טען שניתן ללמד כל ילד כל דבר, בתנאי שמוצאים את הדרך הנכונה לליבו. הוא החדיר לנוער, דרך משחק, מחקר, הרצאה ואפילו עונשים, את הנושאים הקשורים לידיעת הארץ: גיאוגרפיה פיסית והתיישבותית, היסטוריה של ארץ ישראל, גיאולוגיה, טופוגרפיה, מדעי המדינה וכמובן גם שדאות. הנערים קלטו ולמדו, ואגב כך גם נדבקו באהבתו לארץ ולנופיה. בשנים שאחר כך, השתמשתי בשיטות שלמדתי ממנו כדי להורות במדעי הטבע והטכנולוגיה. אותן שיטות שהצליחו בתחום מדעי החברה, נשאו פרי גם במדעים המדויקים. הכלל הגדול שרוני השתמש בו בלי לחשוב עליו, היה יצירת קשר אישי ומעורבות בין המורה לתלמיד, וגירוי כושר היצירה של התלמיד תוך כדי-כך.
כדוגמא אזכור משחק שרוני נהג לנהל במחנות הקיץ של המדרשה לנוער שוחר מדע. היה זה משחק שמטרתו להמחיש את הכוחות הפועלים ביחסים בין מדינות. במשחק, שנמשך כשש שעות, התחלקו התלמידים לקבוצות. כל קבוצה ייצגה מדינה וקיבלה בתחילת המשחק מספר קצוב של משאבים. בדומה למציאות, לא היה שוויון בין הקבוצות במשאבים ההתחלתיים. מטרת כל משחק היתה לצבור משאבים, כוח ובטחון למדינה שאותה ייצג. להפתעתנו, במהלך המשחק קרו אותם דברים שקורים במציאות. בריתות מדיניות שלא עומדות במבחן, מלחמות, משברים ועליה וירידה של מעצמות-על. אין ספק שבאמצעות משחק זה, שרוני יצר והשקיע בו הרבה מחשבה ותכנון, למדו התלמידים להתעניין, להבין ולנתח את המאורעות הבין-לאומיים. מובן שגם רוני ואני למדנו לא מעט על אותו נושא, תוך התבוננות במשחק.
דוגמא נוספת שאביא, היא מחקר שרוני הטיל על החניכים לערוך במחנה לנוער שוחר מדע, בבית-הספר החקלאי כדורי. על החניכים הוטל לחקור את ההיסטוריה של בית-הספר כדורי. לא מתוך ספרי ספריה, אלא מתוך המקורות האמיתיים. הם ראיינו אנשים, סיירו במקומות ונברו במסמכים מצהיבים ומעלי אבק. הנערים לא למדו רק על ההיסטוריה של המקום, אלא גם איך לבצע מחקר היסטורי מקורי.
ידעתי תמיד על כשרון היצירה של רוני, אולם מעולם לא ידעתי שרוני שלח ידו גם בשירה. רק לאחר מותו זכיתי לגלות את העושר ועוצמת הרגשות הטמונים בשירתו. מכל השירים שכתב - אם בעקבות מאורעות בחייו, ואם כדי להביע הרגשה פנימית - עולה אישיותו העשירה והמגוונת. אלה שלא הכירו את רוני, יוכלו להתרשם משיריו וללמוד מעט עליו, ואנו, שהכרנו ואהבנו אותו, נוכל לקרוא, ללמוד על צעדים חדשים באישיותו, ולהיזכר בזכרונות היפים השמורים בליבנו.
אהרון פרידמן