אלבום תמונות
9/7/02
מירי שלום רב!
היום כשפתחתי את עיתון 'במחנה' הזדעזעתי לקרוא על האסון הנורא שקרה ליובל ולכל משפחתכם. למרות שמעולם לא פגשתי אותך, והפגישות עם יובל היו דרך הצבא, אני מרגיש צורך לכתוב לכם כמה מילים, אולי כדי לנסות לנחם אתכם, או אולי לנסות לנחם את עצמי על המקרה הנורא.
יובל היה המפקד הישיר שלי במשך המסלול הקרבי כחייל בגולני. מה שאפיין אותו בצורה מובהקת היה 'הדוגמא האישית'. מצד אחד, הוא דרש מאתנו עשייה ללא פשרות, ללא ויתור עצמי וללא פחד. מצד שני, ידענו שכל מה שדרש מאתנו הוא דורש מעצמו. איני חושב כי מפקד אחר הביא אי פעם את היכולת שלי כחייל לידי מימוש פוטנציאל כפי שעשה זאת יובל.
יובל לא היה אדם קל. הוא היה קשוח עם עצמו ועם החיילים, 'ואכלנו אצלו הרבה קש'. לא אחת הוא אמר לנו כי הסבל של עכשיו יקל עלינו בעתיד. לא תמיד הבנו על מה הוא מדבר. רק כשהגענו למבצעית הבנו על מה דיבר באימונים. החישול, ההשקעה וההקרבה שהוא דרש מאתנו, הפכו אותנו ללוחמים מן השורה הראשונה. רק אז הבנו שכל מה שעשה היה מתוך ראיה לטווח ארוך ומחשבה על טובתנו, ואף על חיינו. וכל זאת נעשה ללא 'פחות' או גינונים מיותרים. במשך שנים זכרתו אותו כאחד מהמפקדים אשר השפיעו עלי הרבה מאד בתקופת הצבא.
בפסח השנה גוייסתי בצו 8 ושרתתי בחטמ"ר יהודה. יובל היה קצין האג"ם. כשנפגשנו במהלך מבצע 'חומת מגן' גיליתי יובל שונה לחלוטין ממה שהכרתי. מפויס, בוגר. כששאלתי אותו לאן נעלמו רוח הנעורים, המרץ והעקשנות, הוא אמר לי שכאשר יש לך משפחה אתה מתרכך, מוותר, החיים משתנים. גיליתי אדם חם, אוהב, שדיבר הרבה מאד על הבית, על החיים, ועל ההחלטה להמשיך בקריירה צבאית.
מירי, אין מילים על מנת לנחם אותך ואת ילדייך. חשוב שהילדים ידעו שהיה להם אבא מיוחד במינו. אדם שהאמין במה שעשה, הלך לפי צו מצפונו, ללא חשש ובלי לוותר.
אני מקווה כי לא תדעו עוד צער.
בכבוד רב,
טל יוגב