"דני ואני הגענו באותה תקופה לטייסת. הוא כמדריך ואני כמפקד הטייסת. שנינו היינו חדשים למטוס, ולאנשים בטייסת לא עבר הרבה זמן עד שדני נקלט מהר, וטוב ממני ההכרות ביננו נתהדקה כאשר למדנו יחד את המטוס החדש. דני שהיה בקיא במערכות הניווט המתקדמות, אף עזר לי להשתלט על הנושא.
לאחר שנופל חבר יש נטייה לזכור ולתת ביטוי למעלותיו הטובות. אצל דני בלטו התכונות הטובות, ודי מהר הבנתי כי הבחור הינו יחיד ומיוחד, על דני אי-אפשר היה לפקד בדרך הרגילה הסמכותית.
חיוכו היה שם קץ לכל ניסיון לפקד או להוכיח. ממנו קיבלתי את התחושה שאם ברצונך להיות מפקד הרי שרצוי שתעשה זאת בתבונה ובהגיון, ולא - עדיף שתשתוק.
למרות שהיה רך בשנים וצנוע במימדיו היה משכמו ומעלה באופיו וברוחו - רוח טובה שרתה סביבו והשפיעה על כולנו. טייסת הינה בסה"כ קבוצת אנשים שלהם מכנה מקצוע משותף, מה שהופך יחידה כזו לטייסת טובה, מגובשת ולוחמת הם אנשים כמו דני.
דני גרם לכולנו להיות טובים יותר כלפי אחרים וכלפי עצמינו. כשאחד כמו דני בסביבה אתה נדרש למאמץ על מנת להשתוות לי: בחברות ברמה המקצועית ובעצם בהכל וזה עושה אותנו ליותר טובים אינך מכיר אדם אשר תפגוש במשפחתו הכרותי עם המשפחה גרמה לי להכירו טוב יותר ועמוק יותר.
תחושת הכאב על הסתלקותו מחריפה החלל שהותיר לא ימלא!"