סמל שמעון קניגסבוך ז"ל

קורות חיים

בן מרדכי צבי וטניה. נולד ביום כ"ה באייר תרצ"ט (13.5.1939) בתל - אביב.

בהגיעו לגיל-הלימודים התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי "בר אילן" שבכפר-סבא ולאחר-מכן המשיך את לימודיו התיכוניים בבית-הספר "ישורון" אשר בפתח-תקוה. שנה למד ב"ישיבה" בכפר הרא"ה. השתייך לתנועת "בני-עקיבא" ויצא בשליחות תנועתו לשם הדרכה לדרום אמריקה - לברזיל ולאחר מכן לאורוגוואי. הוא וביתו היו קרובים לחניכיו וממנו למדו מה פירושו של "בית ישראלי".

תמים וישר היה שמעון עם אלהים ואדם. לאחר שלוש שנים של שליחות חינוכית - תנועתית, שב ארצה עם משפחתו. שמעון השתלב בעבודה, כמזכיר ועדת המילגות של אוניברסיטת "בר-אילן". שם מצא את מקומו המיוחד בין חבריו לעבודה וזכרו שמור בקרב חבריו כעלם שקט, מסודר, אחראי ונאמן בכל לבו לכל תפקיד שהוטל עליו. מעולם לא היה מתלונן או מבקש משהו וניגש לבצע כל עבודה באחריות ובמסירות.

לבו היה מסור לועדת - הסטיפנדיות. היה נכון להיטיב עם סטודנט שהיה נתון במצב קשה ודרש את הטבת מצבו. לאוניברסיטה של בר אילן, כאמור, בא שמעון בשובו משליחות חינוכית אשר שם השפיע על הנוער באישיותו הקורנת בדמותו האמיצה והישרה ונטע בטחון בלב כל חניכיו ותלמידיו וקשריו עמהם הלכו ונמשכו לאחר שובו משליחותו. כל עולה חדש, מכר או תלמיד מצא את דרכו אל שולחנו של שמעון לשם עזרה, הדרכה וייעוץ.

בנובמבר 1959 גויס לצה"ל ולאחר-מכן היה יוצא למילואים בהיקראו לדגל. כך היה לפני מלחמת ששת הימים וביום הראשון לקרבותיה, הוא כ"ו באייר תשכ"ז (5.6.1967), נפל שמעון בקרב שנערך במשלט המאזר שבהרי הגלבוע. הניח אשה בהריון ושני ילדים. הבן השלישי נולד כחודש וחצי אחרי נפול אביו ונקרא אבי-שמעון שלמה, על שם אביו ועל שם דודו, שנפל גם הוא בצומת רפיח באותה מלחמה.

הובא לקבורה ארעית בבית-הקברות הצבאי בנהריה ולאחר שנה הועבר למנוחת עולמים בבית הקברות הצבאי בכפר-סבא.

שמו הונצח בבטאון של אוניברסיטת "בר -אילן" וב"זרעים", בטאון "בני עקיבא", הועלה זכרו. בספר "במעלות גיבורים", בעריכת ישראל ארליך, הוקדשו לו עמודים מספר בהם מסופר עליו. את הספר "טללי אורות", דברי הגות ומחשבה, הוציאו הידידים והמשפחות לזכר בני כפר-סבא שנפלו במלחמת ששת הימים ושמעון ביניהם.