סרן דמיטרי דימה לויטס ז"ל

קורות חיים

בן מרינה ואלכסנדר. דמיטרי (דימה) נולד ביום ט"ז בתשרי תשמ"ט (27.9.1988) בטשקנט שבאוזבקיסטן (אז – חלק מברית המועצות). ילד שני להוריו, אח של אנה ודניאל.

בדצמבר 1990, אחרי שמלאו לו שנתיים, עלתה המשפחה לישראל והתיישבה בקיבוץ גשור שבדרום רמת הגולן, שם הוא גדל והתחנך. דימה נכנס לגן הילדים בקיבוץ, וכבר אחרי שלושה שבועות החל לדבר עברית.

בהיותו בן תשע נפרדו הוריו, והוא עבר עם אימו ואחיו לפסגת זאב שבירושלים. למד בבית הספר התיכון "רנה קסין" בעיר. מיה, המחנכת שלו בתיכון, סיפרה ש"דימה היה מקסים, שקט, חייכן, חכם ובעל נפש של אומן".

חבריו לספסל הלימודים סיפרו, "הוא באמת היה גבר שבגברים, בן אדם שאוהב לעזור ואוהב לדבר. תמיד היה כיף איתו. כל חלל שהוא היה נכנס אליו, הוא היה ממלא. תמיד עם חיוך, תמיד עם איזו מילה טובה, תמיד עם דברים טובים ... בן אדם ענק. הוא היה טוב בכל מה שהוא עשה".

דימה אהב לצייר, כמו אביו הצייר. אחותו אנה סיפרה, "הציורים שלו היו פחות מופשטים ויותר בכיוון ארכיטקטורה, שזה מה שהוא התכוון ללמוד". חבר ילדות סיפר שהוא אהב לצייר נוף ודברים מהדמיון.

דימה ניגן בסקסופון, שלא כמו חבריו שהעדיפו ללמוד לנגן על גיטרה. הוא היה חבר בתזמורת הנוער "ביג בנד" הירושלמית, בניהולו של יבגני קליימן.

ביום 18.3.2007 התגייס לצה"ל. הוא שירת כלוחם בגדוד 75 של חטיבת שריון 7, עבר קורס קצינים והמשיך לשירות קבע ביחידה.

דימה סיים לימודי תואר ראשון במדעי המדינה באוניברסיטת בר-אילן במסגרת התוכנית של המדור לזרועות הביטחון, שבה משולבים לימודי קורס מפקדי פלוגה עם לימודים אקדמיים. חברו ללימודים בתוכנית סיפר, "בלימודים באוניברסיטה נפתחה מסורת של תחרות כדורגל בין המחזור הבוגר לבין המחזור הצעיר יותר. דימה התנדב להיות השוער, אבל באימונים הסתבר שיכולות השוערות שלו לא היו 'מציאה גדולה'. הוא תמיד זינק לכיוון אחר מהכיוון שממנו בא הכדור והיה חוטף גולים ממש מביכים. עם זאת הוא היה הראשון להודות בכך שהוא שוער גרוע". החבר הוסיף, "כל עת שמישהו ביקש ממנו עזרה, מיד היה מפנה הכול ועוזר ברמה הכי יסודית. הוא היה יושב ללמוד איתנו למבחנים באסטרטגיה ומסביר לנו את עקרונות ההתקפה וההגנה, פותח מפות ומסביר מאל"ף ועד תי"ו איך זה נראה בשטח. בכלל, הוא היה קצין מקצועי ברמה הגבוהה ביותר. אם היה לי ילד, הייתי שולח אותו לפלוגה של דימה. ככה כולנו אמרנו. הוא בחיים לא פחד משום משימה. כאלה קצינים אנחנו צריכים בצבא".

לאחר מכן הוצב דימה בתפקיד מפקד פלוגה בגדוד של הכשרת לוחמי שריון בבסיס שיזפון. בהמשך הגיע לגדוד 82 של חטיבה 7, כמפקד פלוגה ג'. מרינה אימו סיפרה, "הוא היה מאושר שקיבל את הפלוגה הזו, דאג לחיילים ורצה מאוד לדעת את כל הפרטים עליהם – אם יש בעיות ומה היו צריכים. הכי חשוב לו היה מצב החיילים".

דניאל, אחיו הצעיר ממנו בכשלוש שנים, התגייס אף הוא לצה"ל, ויחסיהם התהדקו בתקופה זו.

אימו של דימה פגשה אותו בפעם האחרונה ביוני 2014, כחודש לפני האסון, וזאת בשל האינטנסיביות המבצעית של אותה התקופה. "הפעם אחרונה שראיתי אותו – הוא בא אליי באזרחי, בחולצה ורודה, וככה אני זוכרת אותו. עם חיוך מקסים. 'אימא, מה נשמע?', שאל". זמן קצר אחר כך, יומיים לפני נפילתו, שוחח בטלפון עם אימו. בסוף השיחה אמרה לו האם, "דימה, אני אוהבת אותך", והוא אמר, "גם אני".

בחודש יוני 2014 התגבר ירי רקטות מרצועת עזה לישראל, ובעקבות כך יצאה ישראל למבצע "צוק איתן" נגד החמאס באזור רצועת עזה. המבצע החל ב-8.7.2014 בהפצצות מן האוויר, וכעבור תשעה ימים החלה כניסה קרקעית של יחידות צבא לרצועת עזה לטפל במוקדי הירי ובמנהרות הטרור, משימות שבוצעו עד תום המבצע בסוף חודש אוגוסט.

סרן דמיטרי (דימה) לויטס נפל בקרב במבצע "צוק איתן" ביום כ"ה בתמוז תשע"ד (22.7.2014). פלוגתו אִבטחה שיירת דחפורים צה"ליים שפעלו לפינוי צירים ולאיתור מנהרות התקפיות המובילות ליישובי עוטף עזה. על דימה וחייליו הוטל לבודד מרחב מסוים כדי לאפשר ליחידה אחרת לחפש מנהרות. הטנק שלו נסע בראש, ואחריו נעו שני דחפורים. דימה נהרג בהיותו בעמדת המפקד בטנק מפגיעת ירי צלף, אשר התמקם במרפאה נטושה שהייתה בשימוש אונר"א.

דימה היה בן עשרים וחמש בנופלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהר הרצל בירושלים. הותיר הורים, אחות - אנה (29) ואח - דניאל (22). הוא היה בחור יפה תואר, שוחר תרבות ואהוד על כל חבריו.

האם מרינה סיפרה: "אני ידעתי שהוא נהרג כבר לפני שהודיעו לי. אני פשוט הרגשתי בשנייה הזו. ידעתי שהוא נהרג. התחלתי לחכות שיבואו אליי. זה לא היה פתאומי, אני ידעתי ... יום לפני הבנתי שיש מישהו שהולך להרוג אותו, שיש בן אדם ספציפי שמוכן להרוג אותו. מהבוקר הייתי בטירוף מוחלט. בשבע וארבעים בערב (השעה שדימה נפל) הבנתי שדימה נהרג. התחלתי לצעוק ולקרוא לו, צעקתי, 'דימה, תיכנס!' ... התלבשתי והתחלתי לחכות שהם יבואו, והם באו. ביום שהגיעה הלחימה, ידעתי שהוא עלול לא לחזור".

אנה, אחותו של דימה, סיפרה עליו: "אין הרבה אנשים כאלה כמו אחי, אני לא מכירה. השלווה, אורך הרוח, השקט הפנימי והאיזון. הוא היה בן עשרים וחמש ונתן את החיים שלו למדינה".

חבריו לנשק של דימה המשיכו להילחם בעת שהובא למנוחות, וברגעים ההם מפקד הגדוד שלו, סגן-אלוף נריה, נשא אליהם דברים ברשת הקשר: "אתמול פה, בדיוק במקום הזה, איבדנו את דימה. הוא לא הספיק להיות הרבה זמן מפקד הפלוגה, אבל הוא הספיק להוכיח שהוא קצין רציני, מובחר ואיכותי ובעל מוטיבציה. בזמן מאוד קצר הוא לקח את הפלוגה על הכתפיים והוביל אותנו להצלת תושבי הנגב ותושבי הדרום במבצע הזה ... דימה מסר את הנפש בצורה מעוררת כבוד, שראויה להערכה והערצה.

בשעה הזו בדיוק דימה נקבר בבית הקברות בהר הרצל שבירושלים. הלב היה רוצה מאוד להיות בירושלים, אבל הראש אומר שצריכים להיות כאן (ברצועת עזה) וצריכים להמשיך".

חברו חגי סיפר עליו: "הוא היה מלאך חברותי ונטול אגו. הוא היה חייל וקצין מוערך שהצליח בכל אשר פנה. לפני כמה חודשים הוא סיים קורס מפקדי פלוגה. הוא בנה על קריירה צבאית, והם בנו עליו".

חברים מקיבוץ גשור ספדו לו: "תמיד אומרים שאלוהים קוטף את המלאכים, אבל הוא באמת המלאך הכי גדול מכולם, בן אדם משכמו ומעלה שתמיד יעזור ויחשוב על האחר לפניו. תשמור עלינו גם מלמעלה כמו שתמיד דאגת לשמור ולהגן גם כשהיית איתנו פה. תמיד נזכור ונאהב ולא נשכח לעולם. נוח על משכבך בשלום. הזעקה מפלחת את הלב".

ד"ר אילנה בינג, מרצה לאנגלית באוניברסיטת בר-אילן, סיפרה על דימה: "למרות שלימדתי אותו לזמן קצר בלבד, הוא נחרט בזיכרוני בשל אישיותו המקסימה. הוא הצטיין בקורס, ובכלל היה בחור מוכשר מאוד, מאלה שהלימודים באים להם בקלות. הוא היה בחור יפה תואר, שוחר תרבות ומקובל מאוד על כל חבריו. הוא נתן כבוד לאנשים והיה טוב לב".

חברו של דימה מנערותו בירושלים ומהלימודים באוניברסיטה סיפר: "הוא היה חבר טוב ואמיתי, מצחיק וכישרוני בטירוף ... תמיד הוא הלך עם האמת שלו עד הסוף, בדרכו המיוחדת ... תכונות בולטות נוספות שלו היו הישירות והכנות".

סרט "לזכרו של סרן דמיטרי לויטס" הופק וניתן לצפות בו באתר יוטיוב. בתקציר הסרט נכתב: "סרט זה הוא לזכרו ומציג את איכויותיו של אדם יקר זה, שנהרג ונוסף למשפחת השכול במלחמות ישראל, דרך עדויות של חבריו, חייליו, מפקדיו ומשפחתו". סרטון אנימציה לזכרו, "דמיון חופשי", שהתסריט שלו נכתב ע"י אחותו אנה, הופק בפרויקט "פנים. יום. זיכרון" של בית אבי חי. הסרטון וסרטונים אחרים על דימה הופקו במסגרת פרויקט "שרים בכיכר 2016" וערוץ עשר בטלוויזיה, וניתן לצפות בהם באתר יוטיוב.

בפייסבוק הוקם דף "לזכרו של דימה לויטס" ובו כותבים אוהביו הרבים דברי זיכרון ומתפרסמות הודעות על אזכרות והנצחות.

בשדות קיבוץ גשור בגולן, בו התגורר דימה, הוקם כשנתיים אחרי נפילתו מצפור נוף לזכרו. במקום, "מצפה דימה", הוצבה גם אנדרטת פעמוני רוח המפיקים מנגינות, סמל לאהבתו למוזיקה ולטבע ולשילוב שבאופיו, הרך והכריזמטי.

דימה מונצח באנדרטת "יד לשריון" בלטרון ובאנדרטה בעמק הצבאים בירושלים.