סמ"ר ולדימיר טרוסטיאנסקי ז"ל

קורות חיים

ולדימיר נולד בסמארה אשר במרכז רוסיה אח גדול לקוסטנטין (קוסטה) בהפרש של שנתיים ותשעה חודשים. עוד בילדותו ניכר כוחו הרב של ולדימיר או בכינויו "וובה", שני אחים קטנים שתמיד היו זה לצד זה או יותר נכון הקטן בחסות הגדול. וובה עלה לארץ בגיל 15 עת היה בכיתה ח', המשפחה עשתה עליה יחד עם סבא וסבתא, זה היה חלומה הגדול של יבגניה אמא של ולדימיר "לעשות" עליה לישראל.

כשהגיעו לארץ ולדימיר החל ללמוד בבי"ס אורט רחובות ולאחר מכן בבי"ס ויצו ברחובות. במשך 6 שנים גרה המשפחה בשכ"ד עד ליום המיוחל בה יבגניה בישרה לבנה שתמך בה כל העת שהם רוכשים דירת קבע בארץ ברח' ארלוזורוב בעיר. ולדימיר היה עמוד התווך של המשפחה בכל נושא ובכל צרה ואימו ראתה בו יותר מבן ואח, לא אחת הוא היה גם המפרנס בבית בעיתות משבר ומצוקה.

וובה אהב מאוד לחיות. אהב לצפות בסרטים, לבלות ולטייל בארץ. אהב לאכול ארוחות שחיתות, במיוחד פיצות. אהב מאוד את הים, לשחות ולהשתזף. תמיד היו מסביבו חברים, מכרים וידידים ששהו במחיצתו תמיד, מכיוון שהיה אדם אהוב ואהוד.

בסיום לימודיו החליט וובה להתנדב ליחידת מג"ב, שם ראה עצמו עושה שרות איכותי ומשמעותי תוך התנדבות לחיל ותרומה למדינה. ולדימיר סיים טירונות רובאי-05 ובסיום הטירונות הוצב במג"ב עזה. לאחר תקופת מה עבר ניתוח - דבר שאילץ אותו לשהות בתפקיד מנהלתי, להחלמה. ולדימיר רצה מאוד לחזור להיות לוחם ועל כך הוא שוב ניהל מאבק שבסופו הוא הצליח לחזור ולהיות לוחם במג"ב עזה.

וובה אף פעם לא הזניח את אימו ואחיו. תמיד היה מזכיר אותם ודואג להם, בדיוק כמו שידע לדאוג לעצמו. וובה אהב מאוד לטייל בארץ עם חבריו, להיפגש במפגשי ערב מיוחדים ולהעביר חוויות על שירותו הצבאי. וובה היה איש וחייל אמיץ, גדול וחסון, אוהב לעזור לזולת, אדם בעל רגישות יוצאת דופן.

בתאריך 14/1/04 הגיעה מחבלת מתאבדת למחסום ארז - מגן 12, שם וובה תיפקד כלוחם ובעקבות הפיצוץ הגדול הוא לא הצליח לשרוד את הפגיעה ונהרג. מותו הותיר חלל גדול וכבד למשפחה לאמא, לאח, לסבא ולסבתא. על קיברו כתבה אימו: ילד שלנו גדול וטוב לב אתה תמיד תישאר איתנו. יהי זכרו ברוך.