תפריט נגישות

רס"ל יהושע לוי ז"ל

יהושע לוי
בן 21 בנפלו
למד באוניברסיטת בר אילן
בן אהובה וחיים
נולד במגשימים
בה' באלול תשי"ב, 26/8/1952
התגייס ב-3.11.1970
שרת בחיל השריון
יחידה: חט' 500, גד' 195
נפל בקרב
בט"ז בתשרי תשל"ד, 12/10/1973
במלחמת יום הכיפורים
מקום נפילה: מעבר המיתלה
באזור סיני ותעלת סואץ
מקום קבורה: ירושלים - הר הרצל
אזור: ה, חלקה: 4, שורה: 01, קבר: 02.
הותיר: הורים, שתי אחיות ושני אחים

קורות חיים

יהושע, בן אהובה וחיים, נולד ביום ה' באלול תשי"ב (26.8.1952) במושב מגשימים והצטרף לשתי אחיותיו ולשני אחיו. שוקי היה תינוק יפהפה, בעל עיניים גדולות, ירוקות וחיוך משגע. אהוב על כולם ומפונק מאוד. שוקי גדל באווירת הכפר ואהב את צורת החיים בו, את אווירתו ואת עבודת היצירה. אהב מאוד פרחים ובעלי חיים. הייתה לו גישה מיוחדת לטבע ועין חדה בגילוי תופעות טבע שונות. תמונות רבות באלבומו מעידות על השתתפותו בהצגות בית-הספר במגשימים, בחנוכה, בפורים, בנטיעת עצים בט"ו בשבט וכו'.

שוקי התחיל ללמוד בבית-הספר היסודי במגשימים וסיים, כמו כל ילדי מחזורו, בבית הספר "קרול" בפתח-תקוה. שוקי השתתף בכל הפעילות החברתית של בני גילו, רכש את לב חבריו והתבלט כמנהיג. בחוויות רבות התנסה באותה תקופה, כגון: "סחיבת" אבטיחים ואפרסמונים, שהיו אהובים עליו במיוחד, מבצע גילוח השיער, בניית טיסן ראשון ושני, שבנה כחבר מועדון תעופה במתנ"ס יהוד ועוד. תמיד היה ילד ער, רציני מאוד ומוצא עניין בכל דבר.

בחוג המשפחה מעולם לא דרש לעצמו זכויות יתירות: עזר לאבא בצרכניה, סייע לאמו בגינה שטיפחה והצטרף לאחיותיו ולאחיו הגדולים בהקמת המשק, בבניית הלול ובשמירה על הילדים. בניין חדש נבנה במשפחה? שוקי נמצא שם ועוזר. תמיד מצא זמן לעזור לכול.

הוא המשיך וסיים את לימודיו בבית-הספר התיכון ביהוד, ובתעודת הבגרות שלו התנוססו ציונים גבוהים במקצועות הריאליים. תמיד היה תלמיד מעולה ושקדן. בתקופה זו נשא שוקי את נפשו ללמוד אגרונומיה וטיפח חלומות לעזור בפיתוח המשק החקלאי בארץ, לחקור, להמציא... אז גם תכנן יחד עם חבריו הטובים לצאת להתיישבות באזור פיתוח, ולהתחיל משק מבראשית. הוא הרבה לחלום על עתיד טוב ושיתף בחלומותיו את הקרובים לו.

במשך ארבע השנים שלמד בבית-הספר התיכון נרקמו יחסים מיוחדים, מבוגרים וחמים בינו לבין מנהל בית-הספר ומוריו. שוקי השתתף בכל הפעולות במסגרת בית-הספר: צלח את הכנרת, טייל לשרם-א-שיך מיד לאחר מלחמת ששת הימים, היה חבר פעיל ב"נוער לנוער" ובמסגרת זו נסע לאירופה, וביקר בגרמניה ובדנמרק. שוקי היה גם יושב-ראש מועצת התלמידים בבית-הספר. "אני לא רוצה להיות כמו כולם" אמר; ואכן, שוקי לא היה כמו כולם. אף-על-פי שהיה הצעיר באחיו ובאחיותיו, ידע לתת את העצה השקולה והבטוחה ביותר לבני משפחתו, שנהגו לפנות אליו בבקשת עזרה בפיתרון בעיות. הוא שימש דוגמא לחבריו ולמשפחתו במעמד שרכש לו, בתבונתו ובהשקפת עולמו המבוגרת.

יהושע גויס לצה"ל בתחילת נובמבר 1970, ובבסיס קליטה ומיון התנדב לצנחנים. אך אחרי-כן שינה את דעתו והתנדב לשריון, באומרו: "השריון הוא העתיד של המדינה". הוא עבר קורסים במקצועות השריון בציונים גבוהים ובחודש נובמבר 1971 השלים בהצלחה קורס מפקדי טנקים. שירותו של שוקי בצה"ל היה ללא דופי ומפקדיו גמרו עליו את ההלל. הוא שימש דוגמה לפקודיו ביכולתו המקצועית והיה מפקד טנק מעולה. שלוש שנים עשה בסיני, וכמו שאמר: "אני אוכל, שותה ונושם חול". חופשות קיבל לעתים רחוקות והצפייה לבואו הביתה היתה רבה, בכל פעם מחדש. כנבחר בין חבריו המט"קים הגיע, לקראת סוף שירותו, לתפקיד רב-סמל פלוגתי, ומילא אותו בצורה יעילה, אחראית ואנושית ביותר. יחסים לבביים נרקמו בינו לבין אנשי הסגל והמפקדים בפלוגה. כולם אהבו אותו וכבדוהו מאוד.

חודשיים לפני שחרורו מהשירות הסדיר יצא מטעם משרד הביטחון ללמוד באוניברסיטת "בר-אילן", במכינה למתמטיקה-פיסיקה. הוא שקד על למודיו והיה נוהג לשבת בספריית האוניברסיטה וללמוד. לא אחת גם לא הודיע למשפחה שהיה בחופשה, כי לא רצה לצער אותם על שלא בא הביתה. הוא ידע ללמוד בצורה יסודית ומעמיקה ולא מצא מנוח עד שלמד את העניין לעומקו. הוא למד בעקשנות ובהתמכרות ולכן נהג ללמוד לבדו, אך עם זאת הרבה לעזור לחבריו. הוא לא הניח למרצים עד שהבהירו לו את הדרוש הבהרה וכך, בכוח-הרצון האפייני לו סיים את לימודיו במכינה בהצלחה.

"יותר מכולם היכרתיו...", כתב ד"ר קוה, ששוקי היה אצלו אחד מתוך שישים בחורים באותה מכינה של שישה שבועות. "לקראת סוף הקורס הצלחתי", סיפר ד"ר קוה, "לסחוט חיוך מתוך מעטה רצינותו, כאשר הודעתיו כי המחלקה לפיסיקה החליטה לקבלו כתלמיד מן המניין. חיוכו כאילו אמר לי: "היה לי ברור שכך תחליטו"...

כשפרצה מלחמת יום הכיפורים, בעיצומו של הצום, כשאך נשמעה צפירת האזעקה כבר היה שוקי בבית השריון ואץ מיד ליחידתו בסיני. במהלך קרבות הבלימה ביום ט"ז בתשרי תשל"ד (12.10.1973), בהסתערות על גבעת העמודים בציר עיטפה (מיתלה), השתתפו ארבעה טנקים, כשעל אחד מהם פקד יהושע. שוקי התקדם על הציר עצמו, ואילו חבריו היו באגפים. כאן נפגע הטנק של שוקי מטווח קצר במטח פצצות אר.פי.ג'י. והוא עלה בלהבות. שם נהרג שוקי.

מיד לאחר שהטנק של שוקי נפגע פקד מפקד הכוח "לדלג לאחור". הגבעה נכבשה רק בערבו של אותו יום על-ידי חבריו (בשיתוף עם חרמ"ש).

באחד ממכתביו הרבים. ששלח אל חברתו, כתב: "אל תשאלי איזו מלחמה הולכת בינינו, בין אוהדי הטנק "פאטון" ובין אוהדי ה"סנטוריונים". כל אחד מהלל את הטנק שלו ומאחלים אחד לשני להתייבש בסיני או לקפוא ברמת הגולן. בחורצ'יק אחד דתי אמר, שדבר ראשון שהוא עושה זה לקבוע מזוזה בטנק"...

שוקי הובא לקבורה בהר-הרצל. השאיר אחריו הורים, שתי אחיות ושני אחים.

לאחר נופלו הועלה לדרגת רב-סמל.

במכתבו אל המשפחה השכולה כתב מפקדו: "בנכם, לוי יהושע ז"ל, שירת ביחידתו כמפקד טנק והשתתף בקרב הקשה והאכזרי שהיה ליחידתו בגזרה הדרומית, שבו נבלם הצבא המצרי. בנכם היה שותף לניצחון זה ובמערכה זו נפל. אנו, רעיו של יהושע ז"ל, זוכרים את אומץ-לבו ומסירותו, דבקותו במשימה, אשר לא נטשה אותו עד רגעיו האחרונים. דעו, הורים יקרים. כי כאבכם כאבנו, ותמיד יישאר זכרו של יהושע חקוק בלבנו. אנו, שהכרנו אותו. נשתדל ללוותכם גם בעתיד ככל שנוכל, ומי יתן ויהיו מעשינו בעתיד ראויים לזכרו".

אמו של חברו מילדות כתבה: "בהיר עיניים ומבט / טוב רואי ויפה-הנפש / כה נבון וכה נכון / זקוף קומה וישר הדרך / עלם בין הבחורים / טהור מכל הטהורים / תום ושקט דמותך / כנף-שכינה תסוך".

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה