אלבום תמונות
בס"ד
אבי ואביטל!
הייתם עבורנו דמויות לחיקוי, מודל של אנשים שמאמינים ומקיימים. לא אנשי דברים הייתם כי אם אנשי מעשה. עצמה פנימית שמקרינה כלפי חוץ. שאומרת הכל, שאינה טעונה הסברים. כל שנדרש הוא לעמוד מהצד ולהסתכל. מסירות נפש על הכל בחיים ובאלה שאחריהם. החל מהקמת ביתכם בגבעה – בעלי ולא כרצון להתבודד מהכלל, אלא אדרבה, דווקא מתוך הבנת צרכינו הלאומיים נטעתם שם את משכנכם ואכן משכן הוא היה, לא בית פאר היה זה מחד, קרוב להיות אוהל ארעי ומאידך דווקא מבתי גוואי כאלו יכולה היא שכינה שתשרה בישראל. בית שכולו מסירות נפש על תלמוד תורה. אבי שנוסע כל בוקר לישיבה ואביטל שנשארת בבית ומגדלת ומחנכת את יגאל ונדב. לא פעם עלתה בלבי המחשבה עד כמה הולמת היא אמרתו של ר"ע לתלמידיו: "שלי ושלכם – שלה הוא". כנראה שלא היה צורך להרחיק נדוד כדי לחפש אנשים כאלו בימינו, מסתבר שכך אתם חייתם וכנראה שלא לחינם נהרגתם גם אתם על קידוש ה', כמיתתו של דורש קוצי אותיות. כי אכן הוא היה הפסגה עבורכם, אותה שאיפה של מסירות חיים ונפש על תורה ויישוב הארץ.
היום במבט לאחור, כמעט שנה אחרי, אני מסתכל ואומר לעצמי: כנראה שלא למדנו מספיק מדרככם זו.
חבל שרק לאחר אותו אסון אנו באמת זוכים להיפגש עם מה שבאמת הייתם, עם אותה דרך חיים שבחרתם לעצמכם, תוך ויתור אישי על דברים רבים ששנים ספורות קודם לכן היו לחם חוקכם. הראיתם לכולנו שאפשר גם אחרת, עשיתם מהפך, אבל בשקט, בלי קולות והדים. שכן כשהאמת מדברת, אז ניכרים דבריה. אין היא צריכה תוספת נופך על מציאותה. שאבתם שאר כוח זה מזו וזו מזה ויחד בררתם לכם את המסילה העולה בית-אל. לא מפני שקלה היא ונוחה, אלא אדרבה, מפני שנכונה היא, ורק כאשר קשה לנו סימן שאנו בעלייה, אך קשיים לא היוו סיבה לרתיעה בעבורכם. כך גם חינכתם את יגאל ונדב, לחינוך אמיתי, שונה מזה של רוב ילדי ישראל, חינוך לאמת, לאהבת ה' טהורה, לכל אותם הדברים שהאמנתם בהם.
וכאשר משמיים נגזרה גזירה, נגזרת היא על היחידים והמצוינים שבישראל ואף אם בעת שנגזרת היא, איננו מבינים, היום, מבינים אנו איזו אבידה היתה זאת לכולנו.
היו מליצי יושר על כל אחינו בית ישראל עד אשר יקיצו וירננו שוכני עפר.
חגי שומרון