סמל אברהם נחום ז"ל

נחום אברהם (לולו)

נולד בשנת 1945 ב-15 ליולי.
בן 28 היה בנפילתו בקרבות מלחמת יום הכיפורים ברמת הגולן.
לולו שם החיבה שקיבל מאמא וכך גם היה נקרא ע"י חבריו מבני הכפר ובכל מקום אחר.
רבים לא הכירו את שמו המקורי אברהם אף ביום הבאת גופתו לתל-מונד אחת הנשים שנכחו בהלוויה קיבלה זעזוע על כך כאשר נודע לה שבעצם נחום אברהם זה אותו לולו מוכר לה כל כך.
הוא נולד בתוניסיה ועלה לארץ בשנת 56 יחד עם המשפחה המונה שישה נפשות.
לולו נשאר בני המשפחה היה קשור ביותר לבני המשפחה. קשר זה נוצר עקב הבידוד החברתי שנוצר לאחר עליה ארצה. אמא היתה לו לחבר ולאיש סודו וכל בעיותיו היו ידועות לה. שעות רבות בילה בויכוחים עם אמא על כל נושאי החיים. שפה משותפת עם אמא מצא לולו עקב הרקע הרוחני שרכש לו עם קריאת מאות ספרים בשפה הצרפתית ואמא אשר אף היא אוהבת לקרוא ספרים הבינה את הבעיות והנושאים שהעלה בפניה.
לולו למד בבית ספר היסודי בתל-מונד ומאוחר יותר נתקבל ללמוד בתיכון כפר-סבא.
בבית ספר תיכון לא התקשה ללמוד וללא מאמצים גדולים הצליח לסיים את הדרישות לבגרות.
כישרון מיוחד לציור גילה עוד בהיותו ילד. ציוריו אשר הפליאו את המורה לציור מקשטים עד היום את לוחות בית הספר התיכון.
אמא עמלה קשות כדי לכוון אותו בדרכו בחיים כוון שלו היתה תפיסת חיים שונה ממנה. הוא רצה לחיות ולהנות מהטוב ומהרע שמציעים החיים אך אמא נהגה להצריך אותו אך ורק בדרך הטובה.
ידיעות רבות רכש מתוך קריאת ספרים רבים הוא החל לקרוא עוד בהיותו צעיר והספר הראשון שהלהיבו היתה דווקא האנציקלופדיה הצרפתית שהייתה בספריית אמא. בקריאה הפכה לגביו לסם והוא בלע ספרים למאות. הוא נהג לקרוא בזמן האכילה בנסיעה באוטובוס ולא היה נרדם אלא לאחר שקרא.
בזמן האכילה היינו מזיזים לו את המאכלים ובהיותו שקוע בקריאה היה מגשש עם המזלג אחר האוכל דבר זה היה משעשע אותנו אך אבא תמיד התנגד לכך שיקרא באכילה אך שום דבר לא הועיל.
בגמר התיכון לולו התגייס לצה"ל עם גמר שרותו הצבאי החל להתעניין בנוער עבריין. התעניינותו הרבה בנושא זה נבע מאישיותו המיוחדת הוא אהב טיפוסים אפלים ואף בציוריו השונים הביע את מבע פניהם המיסטורי.
הוא חפץ להבין את המין האנושי ואף רצה לנסות לחיות את כל סוגי המצבים האפשריים בחיים.
את צעדיו הראשונים בנושא העבריינות החל במוסד לעבריינים צעירים שליד-עין-ורד. הוא החל לעבוד שם כמדריך נוער ומיד נתחבב על צוות המדריך וילדי המוסד רכשו לו אהבה רבה איש סודו היה מנהל המוסד אשר תרם רבות לליבון בעיות העבריינות בחברתנו של לולו.
הילדים השונים שהיו חניכיו המשיכו לשמור על קשר עשר שנים מאוחר יותר.
חיבה מיוחדת הייתה לו לאותם הילדים ורחמיו גברו והוא החליט להגדיש את חייו לנושא זה. לאחר כשנתיים עבודה במוסד החל ללמוד באוניברסיטת בר-אילן בפקולטה למדעי החברה במחלקה לעבודה סוציאלית.
ציוניו בתעודת הבגרות לא היו לפי רמת הדרישה לקבלה במחלקה זו אף תנאי נוסף הייתה עמידה בבחינה פסיכוטכנית על מנת משכל. הוא עבר את הבחינה ונתגלה כבעל מנת משכל גבוהה ואף נקרא לרעיון אישי אצל חברי המרצים אשר להפתעתם לא הבינו כיצד בחור זה בעל מנת משכל כה גבוהים אין לו אלא ממוצע נמוך בבגרות.
לולו לעולם לא השקיע מאמץ בלימודים הוא היה מהיר תפיסה ובדיפדוף קל על חומר כתוב נקלטו הדברים במוחו בעזרת כישרון בכתיבה שלו הביע את הרעיונות בצורה מושלמת וללא מאמץ.
באוניברסיטה נתגלה כתלמיד מבריק אך המרצים תמיד דרשו ממנו לשקוד על החומר אך לא היה לו זמן לכך כוון שרצה לטעום עוד מהחיים.
הוא קנה לו שם בחוג הסטודנטים במחלקה וגם חבר המרצים אהבוהו. קשריו עם המרצים השונים נתהדקו והפכו ליחס חברי הם גם נעזרו בו למחקריהם השונים. מחקריו השונים על נוער עבריין היו לשם דבר אותם כתב בקלות ובבהירות עקב אהבתו לנושא והבנת החיים.
מחקריו השונים התבססו על עובדות מהחיים עצמם אחד החניכים מאותו מוסד הפך לנושא עיקרי בעבודותיו של לולו באוניברסיטה והוא נותח את הטיפוס לאור התפתחויותיו הוא עקבי אחרי הילד ושמר על קשר איתו.
לולו עבר משבר אמונה עקב האכזבה על אותו ילד טיפוחיו.
היות והוא השקיע את כל מרצו להחזיר למוטב את אותו ילד אך לא הצליח בכך כישלונו הביאו לידי כך שיאבד את האמונה הכנה בחזרה בתשובה של נוער עבריין ולכן בשנתו השלישית באוניברסיטה תוך ויכוח גלוי עם המדריכה שלו הביע את אכזבתו מהמקצוע והאחרונה פסקה לו עוד שנה של עבודת שדה במסגרת הלימודים. לולו הביע את דעתו באופן גלוי ובחוכמה ולעולם לא חשב שדבר זה יכול להזיק לו ודבר זה אף גרם לו לכך שיאבד את האמונה גם באנשים אינטלקטואלים ואף העדיף את נאמנותם של עבריינים.
לולו סיים את לימודיו באוניברסיטה בהצלחה למרות חיכוכיו האידיאולוגיים עם המרצים ואף נבחר לנציג הסטודנטים במחלקתו. הוא נאם בסוף שנת הלימודים בפני ראשי ערים ונאומו היה מאלף וגלוי שם הוא זכה לתשואות רבות הן מקרב הסטודנטים והן מקרב ראשי הערים השונים שאף בקשו מאוחר יותר את שירותיו לעיריותיהם.
תחביבו לציור היה ביטוי לרגשותיו השונים נפש האומן שבו לא נתנה לו מנוחה ובאה לידי ביטוי ע"י ציור ציורים רבים ולפי תקופות.
לולו צייר כאשר היה שרוי בהתעלות בין זמנים שצייר כל חודש והיו זמנים שצייר כל שנה למשך חודש שלם. הוא צייר כאשר חש צורך ולכן גם מתוך ציור ניתן לראות את גילגול חיו והתפתחותו.
המאפיין את ציוריו הם הדמויות והצללים שצייר אשר כולן היו בעלי אופי של עבריינים ואנשים שחייהם לא מוצלחים הטיפוסים השונים שצייר משך מתוך הסביבה בית הקפה המוסד אנשי הכפר והמקרים הסוציאליים השונים.
מלחמת ששת הימים השאירה עליו רושם רב ואף כמעט ונהרג במלחמה זו, בחוזרו משרות הקרב כמעט ולא הכרנו את פניו האפלים אשר הביעו את רגשות הזוועה וקשיי המלחמה במתלה הדבר היחידי שיכל לעשות זה לצייר והוא ביצע את אחד הציורים הגדולים ביותר אשר המביט בו מיד מקבל את הרושם של כאב אשר ותלאות. זו היתה הרגשתו.
את מצדה צייר לולו לאחר טכס השבעת הגדוד שלו אשר היה מרשים ומרגש הוא גם אהב לצייר נשים שמנות ובמיוחד סוסים בעלי תנועות עצבניות קושי רב גילה בציור ידיים ולכן החל לאמץ עצמו לציור ידיים מצליח בכך.
שעות רבות בילה לולו בבית הקפה המקומי משם גזר את דמויותיו הן לציוריו והן למחקריו באוניברסיטה. הוא חי את חייהם של אותם הטיפוסים והפך להם ליועץ בעיניני משפחה. לחבריו היתה אהבה רבה כלפיו בגלל צניעותו ועליזותו לעולם לא נתן לאדם אחר הרגשת נחיתות להפך הוא התאים עצמו לכל סוגי האנשים הסובבים אותו. רוחב ליבו עליזותו ושנינות מוצא פיו הפכו את השם לולו לסמל.
לקראת סיום לימודיו באוניברסיטה נשא אישה ובגמר הלימודים התנדב לעבוד בישוב ספר.
הוא הפך למנהל לישכת הסעד בקרית שמונה. למרות חוסר ניסיונו הצליח. יפה בתפקידו הקשה בגלל הבעיות החברתיות ברבות שבאותה עיירת פיתוח הידועות בכל רחבי הארץ.
אהבתו לטיפוסים השונים הדרושים טיפוח בצמיחה פירות וכל הפונים אליו חיבבוהו וכיבדוהו.
ריחוקו הגיאוגרפי מהמושבה לא מנע ממנו קשר עקבי עם המשפחה וחבריו מהכפר. הוא ניצל כל הזדמנות כדי לשוב ולראות את חבריו השונים ולטעום שוב מאכלי אמא.
לולו היה חלק מהנוף במושבה ונפילתו הביאה לשבר בחולית האופי של מושבתנו.
הוא נקרא בכל אחד מאיתנו באותו יום כיפור גורלי הוצא מבית הכנסת בקירית שמונה ישר אל שדות הקרב גם בשדה הקרב הביע במעשים את אהבתו למין האנושי והוא ביקש להחליף נהג זחלם עייף ובזה הציל את חבירו ונפל כגיבור.
לפני שאסיים אומר שרבות אוכל לספר על לולו ודפים אלה רק יעירו רגשות וזכרונות בקרב חבריו ובזה רוחו תיזכר שוב לרגע קט בקרב הקוראים לולו היה חביב על כולם טוב לב ואהב לחיות חיו ודמותו יעמדו לנו מנגד לעד וכפי שאמר לי הוא בעצמו באחת ההלוויות אין היהדות שמה דגש כלל על גופתו של אדם אלא רוחו הוא הקובעת ואכן הוא צדק.

אחיו משה נחום