אלבום תמונות
יום ראשון, 6.8.06
"זיו, מה איתך? אם אתה יכול תשלח הודעה, רק שנדע שהכל בסדר, החדשות בטלויזיה לא אופטימיות". זו ההודעה האחרונה ששלחתי לך בשעה 12:35, הקטיושה נפלה מספר דקות קודם לכן.
ביום מר אחד בשיאם של חייו יצא אחי זיו למילואים... צו 8. ממילואם אלה לא שב.
קטיושה אחת קטלנית קיפדה את חייהם של זיו ועוד אחד עשר מחבריו ליחידה.
...החלל הוא אינסופי.
...פנים מחייכות, כנות, טוב לב, ענווה וחריצות... הפסד של כולנו.
תודה אח שלי, תודה שתמכת והבנת, תודה שהושטת יד, תודה שהבלגת וסלחת, תודה שנתת, תודה שגרמת לי לצחוק ולחייך, תודה ששמעת והקשבת, תודה שלימדת ודאגת, תודה שהיית שם בשבילי, תודה שהיית לי גם חבר.
אומרים שה' לוקח את הטובים ביותר אליו. עכשיו אני יודעת שזו לא עוד קלישאה.
היית הכל... אתה תישאר צעיר לנצח, ואותי ילוו הדמעות והגעגוע.
באהבה ענקית וחלל עמוק שנפער אני מחבקת אותך ומקדישה לך את שירה של חנה סנש. נראה שהשיר הזה נכתב עליך ממש:
"יש כוכבים שאורם מגיע ארצה
רק כאשר הם עצמם אבדו ואינם,
יש אנשים שזיו זכרם מאיר,
כאשר הם עצמם אינם עוד בתוכנו.
אורות אלה המבהיקים בחשכת הליל
הם אלה שמראים לאדם את הדרך".
כאן על קברך אני מבקשת: נח על משכבך בשקט וברוגע, ואני אשתדל להיות חזק ולדאוג לשאר גם בשבילך.
אוהבת, אחותך מיכל