לזיו היקר,
לאפרת היה רעיון נהדר, לכתוב לך מייל. מצא חן בעיני מאד וגם אני רוצה לכתוב לך מייל
אני יודע שהגיונית לא תראה את זה, אבל בשביל זה יש אמונה, והאמונה אומרת שנשמתך נמצאת איתנו בכל עת ואתה שומר עלינו מלמעלה ולכן
לפי האמונה יש סיכוי טוב שתראה את מה שאני כותב לך.
אני חייב להיות גלוי איתך. רק אתמול שאלתי איפה אתה גר, וכמה אחים ואחיות יש לך ועוד קצת פרטים עליך. כל כך חבל שמתחילים לשאול פרטים על מישהו רק כאשר הוא כבר לא איתנו.
אבל כנראה שככה זה בחיים, לומדים להעריך משהו רק אחרי שזה כבר איננו.
היינו כולנו בהלוויה שלך אתמול, היו המון המון המון אנשים, החברים שלך בבקרה עמדו ובכו כ"א על כתפיו של השני, גם המאופקים והחזקים ביניהם בכו לנוכח קברך הפתוח.
יש משהו בטקס הצבאי שמאד קר ומתכתי והכל מתוזמן אבל היה די לראות את הפנים של כולם במיוחד החברים מהבקרה שכל כך אוהבים אותך וכואבים את האבידה הקשה.
כל היום אתמול התמודדתי עם משהו שמעולם לא התמודדתי איתו, אבידה של אחד העובדים שלי. זה שונה, זה דורש אנרגיות שאני לא יודע מאיפה לשאוב אותן.
לראות את כולם בוכים, מבלי שאני יכול לבכות בעצמי. הצורך לחזק מבלי להישבר. הצורך להתפרק כמו כולם אך איני יכול להרשות לעצמי באותה מידה.
אז לא יכולתי לבכות ... רציתי להיות שם בשביל האנשים ולהיות חזק בשבילם, לחבק את מי שבוכה, ואת מי שקשה לו.
אז אני מתנצל שלא בכיתי ושהתאפקתי אך אין לתאר כמה אני כואב ומדמם מבפנים על שאיבדנו אותך זיו.
העדפתי להתמוטט בערב בבית אחרי שאני אומר לילה טוב לילדים. וכך היה באמת. הגעתי הביתה ו- 5 דקות אחרי שאמרתי לילדים לילה טוב, פשוט התמוטטתי.
כולם לקחו את זה כל כך קשה, פתאום נעלמת להם מקשת הבקרה, נעלמת למילואים ולא נראה אותך יותר.
אני לא אקבל ממך תזכורות "נא לסגור תקלה ב-..." או "מבקש אישורך להשבתה ..." או סתם טלפון על תקלה בשעות הלילה המאוחרות.
אנחנו ביממה האחרונה מנסים למצוא כל דרך אפשרית להנציח ולזכור אותך, מחזיקים בכל פיסת מידע, בכל תמונה שאתה מופיע בה בכל דף ששמרת בכל מילה שאמרת.
זיו, היית הבקר הטוב ביותר בקבוצה, רצינו לקדם אותך להיות אחמ"ש בבקרה. עכשיו נותר שתשמש מגדלור ומורה דרך לאיך צריך להתנהג ומה לעשות על מנת להיות הבקר הטוב ביותר.
שמעתי רק דברים טובים עליך מאורן ומהאחמ"שים, ואתמול שמעתי יותר כאשר פזית סידרה ב- H של הבקרה ערימה של 25 תמונות שלך, חוויות מהחתונה של ענבל וימי כיף - וראינו יחד.
אני אזכור את החיוך שלך מאוזן לאוזן, את התמיכה שנתת לכולם, ואת היד המושטת תמיד לעזור למי שסביבך.
אני אזכור את כמות המשימות שלקחת על עצמך, כמות ה"תיקים" המקצועיים שטיפלת בהם ולקחת לאחריותך.
זו תכונה נהדרת בימים אלה, לעזור, להיות שירותי, להיות נוח, להיות חבר. בימים אלה גם לזה כבר אי אפשר לצפות ככה סתם אלא מאנשים שחונכו מגיל קטן להיות כאלה.
אני רוצה לסיים בשיר שלקח לי כמה שעות לחשוב מה מתאים לך ביותר. "עמוד האש", של אהוד מנור.
עמוד האש
מילים: אהוד מנור
לחן: שם טוב לוי
אני רואה אותו בלילה
ניצב על מקומו עמוד האש.
מגדל של אור עולה למעלה
מצמיח שורשים כאילו ביקש
להגיד לפזורי העם,
לתועי המדבר אי שם:
בואו לכאן מצפון, מים,
נגב וקדם
לילות רבים סבב בדרך,
הפציע בעיני מי שחלם.
הנחה בחושך אלי ארץ
ממנה לא ימוש אורו לעולם.
להאיר לפזורי העם,
לתועי המדבר אי שם,
דרך עד כאן מצפון, מים,
נגב וקדם.
עמוד האש, עמוד השחר קם.
זיו היקר, אתה תחסר לכולנו. המתנה שלך לבקרה הינה הדרך שבה בחרת להתנהג, שבה בחרת לעבוד שבה בחרת להיות אדם בעולם הזה, שבה בחרת להיות חבר.
אז בקול חנוק מדמעות, שלום לך חבר יקר.
מוטי לנדס
מנהל תשתיות המחשוב ובקרת רשת