זיו היקר,
יומיים עברו מאז אותה בשורה נוראה בשעת לילה.
ונראה שהחלל שהותרת רק גדל, הלב דואב והכאב לא מרפה.
זיו ,
לכאורה לא היינו קרובים וההיכרות ביננו היתה קצרה ואולי שיטחית,
אך בכל זאת יש בי את התחושה שהכרתי אותך,
כי אי אפשר היה שלא להבחין בקסם אישיותך,
ואני הכרתי אותך...
הכרתי אותך בדרכים שונות...
הכרתי את מסירותך לעבודה בהפסקות הקפה החפוזות.
הכרתי את המקצועיות והיסודיות מהמיילים הרציניים שהוצאת, והפידבקים שקיבלת על עבודתך המושקעת והמקצועית,
הכרתי את ההיתייחסות הרצינית והמעורבות שלך בכל תקלה או בעיה- גם אם מדובר היה בתקלה ברשת הפנימית - עם או בלי מפעיל,
הכרתי את חוש ההומור שלך, מהצחוקים והבדיחות הפרטיות שללא ספק לא יישכחו ,
הכרתי את הרגישות וההבחנה בפרטים הכי קטנים (גם כשמדובר בזקנה שכמוני)- על תסרוקת שונה או משקפיים חדשים,
הכרתי את יכולת הספיגה שלך, בנסיעה הארוכה לכינרת עם בנות הבקרה הצעירות, השקטות והנעימות...
הכרתי את הנתינה הענקית שלך,הרצון לעזור כשמחפשים בקר שיכול להחליף או חבר שתקוע ואתה זה שמיד נחלץ לעזרה,
הכרתי את האיכפתיות, החום התמיכה והאוזן קשבת לחברייך בצוות.
והכרתי את החיוך הזה.... החיוך הגדול החם והאוהב שלא מש מפנייך......ולא מש מעיניי, בכל פעם שאני נזכרת בך.
אך מדהים כמה החיים יכולים לתעתע בנו,
כי רק לאחר מותך הבנתי כמה מעט הכרתי וכמה מעט ידעתי עלייך ועל משפחתך הנפלאה, שלא הפסיקה להדהים .
וזה חבל , כל כך חבל...!!!!!!!!!
זיו יקר,
תחסר לנו מאד, אך זיו אורך ישאר חקוק בזכרוננו, ויחמם את ליבנו.
תהי נשמתך צרורה בצרור החיים.
באהבה,
מירי