"כי משהו ממני נעלם איתך..."
זיו ידידי...
יצא לנו לדבר הרבה בכמה שבועות שלפני המלחמה, על המלחמה עצמה ועל עוד דברים שכבר ישארו בנינו.
מוזר לחשוב שכמה ימים לפני עוד צחקנו על זה שנפגש במלחמה. קבענו להיפגש פעם אחת במלחמה ופעם אחת אחרי.
אתה חסר . הקפה בברק ב-4 בבוקר כשאפילו הציפרים ישנות, הטלפון דקה לפני.. שאני אעכב לך את ההסעה, והמשחק סנוקר שקבענו שכבר לא נשחק.
"גילחנו הזקן קיפלנו המדים
שתקנו סביב ספלי קפה עם ידידים
העניינים שבים אט, אט למסלולם
לומדים לא להזכיר את אלה שאינם.
לומדים לחזור להרגלים הישנים.
אבל פניך, נערי, נותרו שונים...."
עכשיו שאני חושב על זה..המלחמה שלי התחילה איתך ונגמרה איתך.
התגייסתי ביום שישי. וביום שני נכנסתי ללבנון. באוטובוס בדרך למעלה, בין קטיושה לקטיושה, מצאתי עיתון שמישהו זרק, ופתאום התמונה שלך צצה בעמוד הראשי.
ביום האחרון של המילואים, לקחו אותנו ליום נופש ב...כפר גלעדי. בזמן שהפלוגה שלי היתה באיזו הופעה אני הלכתי להגיד שלום בפעם האחרונה.
"כל מטוס שטס בשמיים
כל כוכב מאיר בעיניים
מזכיר לי אותך
נחליאלי לפני הגשם
צרצרים בשעות הערב
תמיד יחכו לך...."
למשפחה:
הכאב שלכם ושלנו גדול מאוד. עוד חוליה בכאב, הצער ושכול שמלווים אותנו בישראל. רק שהפעם זו החוליה האיכותית ביותר. זיו נהרג במלחמה, כשהוא עושה את מה שהוא חונך, לתרום , להתגייס, להגן על המולדת.
בין כל הצער והכאב, ישנה קרן אור אחת, אותה קרן שנתנה לנו את הזכות להכיר את זיו, ולהיות במחיצתו.
כולי תקווה שאנחנו ואתם לא נדע עוד צער.
"עושה שלום במרומיו, הוא יעשה שלום עלינו ועל כל עמו ישראל...."
עופר א. אגמי