זיו היקר,
רציתי לספר לך משהו הזוי..
באותו היום שהודיעו לנו את הבשורה הקשה מכל, חזרתי מענבל הביתה בשעה 03:30 בבוקר, אחרי שכולנו התכנסנו וישבנו ביחד, ונשארתי ער.
פתחתי את ערוץ 101 בלווין - שם משדרים את כל ערוצי החדשות ויש גם מבזקים של אתר האינטרנט Walla..
וחיכיתי.. חיכיתי לראות אם באמת השם שלך מופיע ברשימה הכל כך נוראה.
חיכיתי, חיכיתי לשיחת טלפון ממיכל אחותך שתגיד לי "אורן, זאת טעות! זיו חי! זיו חי!".
אבל זה לא קרה..
בשעה 05:13 השם שלך התפרסם ברשימה המקוללת.
בשעה 05:13 הבנתי שהמציאות דפקה גם על הדלת שלנו.
אלוהים החליט לגייס את זיו שלנו לשירות מלאכי שמיים, כדי שלא רק האלפים, שהכרת ושליוו אותך בדרכך האחרונה, יוכלו לקבל עזרה, תמיכה, אהבה, ממך, אלא, יש עוד מיליונים שזקוקים לכל אלה בצורה שרק אתה יודע לתת.
אין לי ספק שאלוהים עשה את הבחירה הכי נכונה שאני מכיר.
אין לי ספק שאתה תעשה את העבודה בצורה המושלמת שרק אתה יודע.
אני שאול את עצמי - למה?! למה לאנשים אחרים, לוקח 70 או 80 שנה לפני שהם הופכים להיות מלאכים - למה לך לקח רק 28 שנה ו-11 חודשים?! למה?! אבל ככה אתה זיו יקר.. ראשון להתנדב, ראשון לעזור, ראשון ללמוד ולהפנים, ראשון לתת, ראשון לתרום, ראשון בהכל! וברגע שאתה ראשון בכל דבר - אתה כבר מלאך..
וככה אני מכיר וזוכר אותך.
זיו, הימים שאנחנו עוברים ממש לא קלים לנו. אתה כל כך חסר. אתה השארת חלל כל כך גדול שקשה למלא אותו.
כמות האנשים שבאו לנחם בבקרה היתה גדולה, היו רגעים שלא עמדתי בלחץ ופשוט יצאתי החוצה לבכות. היו רגעים שלא הצלחתי לעמוד גם מול החברים בבקרה והעניים מאדימות והדמעות זולגות וזולגות והם פשוט לא מפסיקות לרדת. אני יודע שתפקידו של מנהל הוא להיות חזק ולחזק את הצוות. אבל אתה היית יותר חבר שלי מאשר עובד שלי. כל אחד שנכנס לבקרה ושואל אם זה נכון, אם זה זיו שלנו, ולכל אחד אני צריך להגיד את האמת, לחבק אותו, לחזק אותו - באיזשהו שלב הגוף כבר לא עומד בזה..
היינו בלוויה שלך, כל כך קשה היה ללוות חבר כמוך בדרכו האחרונה. היו שם כל כך הרבה אנשים, משפחה, חברים, מכרים, ידידים, שפשוט הוכיחו לכל איזה אדם היית ולכמה אנשים אתה כל כך חסר.
הטקס היה מרגש. כמה שניסיתי להיות חזק - לא הצלחתי! הסתכלתי על החברה וראיתי את הכאב הגדול שלהם, הבכי לא פסק אצל אף אחד מאתנו.
נתי קרא לך הספד. הוא אמר שם משפט כל כך נכון עליך: "אלוהים לוקח את הטובים - זאת לא קלישאה".
בסיום הטקס, התקרבנו אליך, ראינו כמות זרים אדירה של פרחים - מכל הסוגים ומכל הצבעים.
המעמד הזה היה כל כך קשה. הדמעות ירדו ולא רצו להפסיק, העניים רואות והגוף לא מעקל. אנחנו כולנו מחובקים וכל כך קשה לעזוב. אנחנו נשארים עוד דקה, ועוד דקה והמוח לא קולט - זיו שלנו - לא אתנו עוד...
בסוף הטקס, חזרתי הביתה ורציתי לדבר עם אבן-שושן - אתה יודע - זה שכתב את המילון עברי-עברי. רציתי להגיד לו: :יש לי הצעה בשבילך איך לצמצם את כמות הכרכים שיש למילון שלך".
הוא בטח היה שואל אותי: "איך?", והתשובה היא מאוד פשוטה - "לשים את התמונה שלך ליד כל המילים שמתארות התכונות שמאפיינות כל כך אותך, זיו". הוא בטח היה שואל אותי - "כמו אילו מילים?"
אז הייתי עונה לו: "בן-אדם, חבר, ידיד, אוהב, אהוב, אמין, חכם, נבון, אכפתי, רציני, אחראי, יוזם, תורם, נדיב, נותן, צנוע, אהוד, עוזר, תומך, מדהים, מקצוען, מקסים, חתיך, גבר, נשמה, משקיען, מתנדב, מצחיק, שנון, ספונטני, ספורטיבי, רגיש, יפה, חזק, איתן, אמיץ, שמח, שש, חברותי, שאפתן, אנרגטי, חרוץ, כריזמטי, יצירתי, רגוע, רומנטי, דואג, מתחשב, מסודר, מאורגן, אוהב את החיים וכו'.. וכו'.."
אבן שושן בטח היה שואל אותי: "למה לשים תמונה..?" ואני הייתי עונה לו: "כי אתה במילון שלך כותב רק כמה מילים כדי לפרש מילה אחת. תמונה אחת של זיו ליד מילים אלו, שוות אלף מילים ואף יותר".
אנחנו בבקרה כל כך מתגעגעים, כל כך רוצים אותך חזרה.
אני מבטיח לך שתמיד יהיה לך חלק בלבנו.
איך אפשר שלא..?!
הצחוקים והבדיחות הפנימיות שלנו בבקרה כל כך זכורות לנו. הרי מישהו צריך להפחיד את מיכל שאנחנו נתקשר למלוש, או שנוודא שהיא שאלה את חבר שלה: "אביב, מה אתה עושה?", מישהו צריך להזכיר לשמוליק שיש עליו כמה ק"ג מיותרים ושצריך לפטר אותו בגלל זה, והברית שלך ושל ענבל (כפרה עליה כמו שאתה נוהג לקרוא לה) שאתה לא הולך לאכול בלעדיה והיא לא הולכת לאכול בלעדיך, ואפרת שכל כך רוצה לקנות לך ליומולדת מקלדת מחשב, וקריאות ה'כפרה' הבלתי פוסקות בינך ובין פזית, והמלחמות שלך ושל מטר על כל טלפון שנכנס לבקרה או כל השבתה שצריך להכין, והחיקוי שעשית לאירן "אפי כייפי" ויש עוד כל כך הרבה חוויות מצחיקות שאנחנו זוכרים - חוויות שתמיד מעלות לנו חיוך.
שחיפשתי שיר שמאפיין אותך - היו הרבה...
"לתת את הנשמה ואת הלב" - אצלך זאת דרך חיים, "תישאר צעיר לנצח", "עוף גוזל", ועוד הרבה שירים שאפשר להגיד עליהם - זה זיו שלנו.
אני בחרתי שיר אחד:
"איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות
למרגלות ההר נולד ליד הנחל / בחורף שר בין ערבות בוכיות
בקיץ בין אורות בצעי המים / לחמו שלח על פני הנחל לדגה
מקני הסוף בנה לו עפיפון
וכשהיה איש מגבעולי הערבות הבוכיות בנה סוכה / מאבן המבצר האפורה בנה לו בית
על מי הנחל תחנה הקים זרע שדות / שילח הונו על פני הים באניות סוחר
אך יש אשר היה כערבות הבוכיות יניח למלאכתו / ויהיה פתאום לאיש אחר.
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות
למרגלות ההר נולד ליד הנחל / פזור נפש ליד ההר או בבכאים
ובנפלו בבוקר לא עבוט אחד על אדמתו / עיכלו לו אחוזת עולם ליד אמות המים השקטות
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא / אשר היה כערבות הבוכיות
וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך
איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש ההוא אשר היה כערבות הבוכיות".
זיו, יש מילה אחת בעברית שהמשמעות שלה היא בעלת עוצמה אדירה. המילה היא "תודה".
תודה לך על הזכות שנתת לנו להכיר אותך, תודה על העזרה בכל דבר ודבר, תודה על האהבה שנתת לנו - תודה לך על הכל.
יצא לנו להכיר את המשפחה שלך - משפחה מ-ד-ה-י-מ-ה ועכשיו אנחנו מבינים איך יצאת אתה כל כך מדהים.
רק בקשה אחרונה לי אלך - תשמור על עצמך שם למעלה, תשמור על המשפחה שלך ותשמור עלינו - המשפחה שלך בבקרה - בבקשה.
יהי זכרך ברוך!
אורן