י"ח תשרי תשס"ז
זיו כבר עבר חודש מאז שמרינה שאלה אותי אם אני רוצה לכתוב משהו ואמרתי לה בוודאי,
אך כל פעם דחיתי את זה מחדש כל פעם ניסיתי לחשוב מה אני אכתוב לך
איך אפשר בכלל לכתוב את כל מה שאני מרגיש במילים ,
הכל מתבלבל יש לי כל כך הרבה מה לכתוב אך כנראה אי אפשר לתרגם הכל במילים
כל בוקר שאני נכנס למתג אני עובר דרך דלת הבקרה ופניך עולות בזכרוני ואני מנסה לחשוב ,
מה באמת זיו כבר לא איתנו. וכל כך קשה להשלים עם עובדה זו .
החיים חזקים מאיתנו ואנו עומדים מול המון אתגרים משפחה חברים עבודה חיי היום יום.
פשוט להספיק ולהספיק אבל בכל פעם שיש זמן לחשוב טיפה מנסה להבין לעכל את האבדה היקרה שאיבדתי שאיבדנו כל אחד ואחד שהכיר אותך.
רק ביום ג' לפני צאתך למילואים ישבנו ואכלנו פלאפל ודיברנו השיחות הרגילות שלנו
כל כך הבנו אחד את השני הכל זרם
סיפרת לי על העתיד סיפרתי לך מה קורה איתי ותמיד פירגנת לי "נו מתי יגיע הזמן שלך מגיע לך להתקדם" .
חבר יקר ואהוב לימדת אותי המון דברים בעיקר לחייך גם במשמרת ארוכה של24 שעות רצוף
תמיד ידעת איך להוציא ממני את החיוך ולתת לי להרגיש שהכל קטן.
תמיד הצלחת להוציא אותי לנס קפה שאחרים לא הצליחו לדבר איתי .
לא אשכח אותך איש יקר תמיד אזכור אותך.
אילן אלגאלי