תוך עיון בדבריו היפים מאוד של אשר קוטנר על חגי, נזכרתי שהכרתי את חגי רק מדצמבר 1997.
היה זה מאוד מוזר עבורי שכן חשתי כי אני הכרתי את חגי מאז ומעולם. כאלה היו קשרי האינטנסיביים עמו. היו לי עם חגי הרבה פגישות איכותיות בארבע עיניים (בדרך כלל במסגרת ארוחות ערב ארוכות במסעדה היפנית האהובה עלינו Otabe בה נפגשנו מדי כחודש). ביליתי עם חגי שעות ארוכות במסגרת קבוצת הניהול של חברת Mint.
דנו בנושאים שונים כגון שיווק, אסטרטגיה וטקטיקה.
מנקודת מבט מקצועית הערכתי את חגי כ "כוכב" - אדם משכמו ומעלה בעל פוטנציאל ללא גבולות. הנני משוכנע שאלמלי מותו הבלתי צודק והנורא, חגי היה מגיע להישגים מרשימים בחברה שהקים GoldTier וכן בכל תחום אחר שהיה בוחר לעסוק בו.
ב-15-20 שנים האחרונות כיזם בתחום ההייטק הקדשתי זמן רב לבחירת אנשים תוך נסיון לסייע להם להשיג את המטרות ולפתח את הכשירויות שלהם בתחום מינהל העסקים ובמנהיגות. חגי היה, ללא ספק, אחד מהטובים שהצלחתי "לצוד". חגי היה אינטליגנטי מאוד, מהיר במידה שלא תאומן ואדם פרודוקטיבי שמעולם לא הכרתי כמוהו. חגי היה בעל מוטיבציה אדירה ורצה להצליח בכל מאודו. הוא רצה תמיד ללמוד וסקרנותו לא ידעה גבולות. הוא תמיד דחף עצמו לעשות דברים יותר טוב ולעשות כמה שיותר דברים במקביל. בעקבות כל הארוחות שקיימנו אשר נמשכו לשעות הקטנות של הלילה מצאתי כאשר התעוררתי למחרת בבוקר כמות גדולה של אי מיילים. תמיד הערכתי שאני
Hard worker ואולם בהשוואה לחגי תמיד הרגשתי שאני עצל...
חגי זכה להצלחה בגיל צעיר מאוד. כאשר הצטרף לחברת Mint היה עליו להיאבק על מעמדו ועל יכולתו להשפיע משום שכל צוות ההנהלה שפגש היה וותיק ממנו והייתה לצוות מסורת של עבודה משותפת במשך שנים. חגי עשה זאת באצילות תוך שימוש בכל תכונותיו הטובות ובראשן בכשרון הטבוע שהיה בו ליחסי אנוש. חגי היה מעורר כלפיו חיבה באופן יוצא מהכלל. הוא ידע ליצור "כימיה" עם כל אדם שעמו ניהל משא ומתן או שוחח. הוא השכיל לתת לכל אדם עמו שוחח את תחושת הנוחות. הוא תמיד השתמש בנימוקים לוגיים שאי אפשר היה לעמוד מפניהם או לסתור אותם.
בתקופות מסויימות בעת שאשר קוטנר ואני הצבנו מספר אתגרים, היו לחגי ימים בהם היה נעצב ללבו מחשש שמא הוא מאכזב את אשר ואותי. הוא תמיד היה ריאליסט ולעתים אף פסימיסט. ואולם מעולם לא נתן למצבים כאלה להכריע אותו. נהפוך הוא. בסיטואציות כאלה הוא הפך לנמרץ יותר וחתר להישגים מהירים. הוא תמיד היה משוכנע שהחברה תצליח! ואכן החברה הצליחה!!
חגי היה הדמות העיקרית בהצלחה הכבירה של חברת Mint. הוא סומן בשלב מוקדם ביותר על ידי אשר קוטנר ועל ידי כמי שעתיד להתמנות נשיא ומנהל עסקים של החברה באחד מן הימים. לא סיפרנו זאת לחגי, אלא לאחר תקופה משמעותית אך הוא תמיד ידע שהוא ה"בן" המועדף שלנו. לזכותו ייאמר שהוא מעולם לא ניצל זאת והמשיך לעבוד קשה ולהשקיע מעצמו.
חגי היה האדם ש"שידך" בין חברת Sungard האמריקנית ובין חברת Oshap הישראלית (שהיא חברת האם של מינט, דקאלוג וטקנומטיקס). החברה האמריקנית החליטה לרכוש את "אושפ" ועיסקה זו הסתכמה ב 220 מיליון $. בשעתו היתה זו מן העיסקות הגדולות שביצעה חברה ישראלית. אני זוכר שחגי הגיע לטקס החתימה על ההסכם אשר עבורי היה מעמד מרגש שכן ברגע זה מכרתי חברה שייסדתי. שמחתי מאוד על נוכחותו של חגי שכן הוא היה האיש הראוי ביותר להימצא במעמד זה.
אולם כל מה שנאמר אינו הדבר העיקרי ממה שאני זוכר לגבי חגי. חגי היה אישיות שהיה נעים באופן יוצא מן הכלל להימצא במחיצתה. ארוחות הערב המשותפות והארוכות תוך שיחות לתוך הלילה היו משהו שתמיד ציפיתי להן כל אימת שהגעתי לניו יורק. השיחות תמיד הסתעפו לכל הכוונים האפשריים. התרשמתי עמוקות כיצד חגי התייחס למשפחתו כהדבר החשוב ביותר בחייו. היינו נוהגים לשוחח במשך שעות על עסקים, על משפחה, על ישראל, על פוליטיקה, על אוכל על תיירות ועוד.
כיו"ר הדירקטוריון של החברה לא הייתי חייב בהכרח לפגוש את חגי בכל פעם שהייתי מגיע לניו יורק ואולם תמיד ראיתי בכך תענוג והמשכתי לעשות זאת מדי פעם גם לאחר שמכרנו את חברת "אושפ" ודרכנו בתחום הביזנס נפרדו באופן זמני. (חגי ואני שוחחנו כמה פעמים על אפשרות שאני אשתתף באופן פעיל בחברה החדשה שהוא הקים בשותפות עם חבר). לתכלית הזו קבענו שניפגש בישראל בביקור שחגי תכנן לנובמבר 2001 זמן קצר לאחר האסון הנורא של ה-11 בספטמבר.
אהבתי את חגי, אני חש שנפלה בחלקי זכות להכיר אותו מקרוב ואתגעגע אליו לעד.
שלמה דברת
אוקטובר 2001.