אלבום תמונות
מהיום שנולדת היית חומד של ילד. היית חביב, חכם ובדרן. הפלאת במצוות כיבוד אב ואם. ואולי בגלל זה הארכת ימים אחרי הפציעה הנוראה שסבלת בגיל 20 וחצי, כשנפגעת במבצא שבחיל האוויר. ל-13 וכמעט חצי השנים שבאו אחרי הפציעה, התנדנדת בין לחיות ולא לחיות. לא מעט פעמים בשנים האלו אמרו לנו הרופאים שזהו, אין מה לעשות, יש רק להתפלל. וזה מה שעשינו. ובכל פעם, בעזרת השם, הצלחת להתגבר. לא רק שכנגד כל הדעות הרפואיות התגברת פעם אחר פעם על מצבים בלתי אפשריים, במשך התקופה הקשה הזאת שמרת על שמחת החיים.
למרות מצבך הפיסי, היית צמא לחיים 'נורמאליים'. רצית ללמוד, לטייל, להתעמל, לפגוש אנשים, לבלות, להתחתן ולהיות אב. בזכותך למדתי כשישבתי לידך בקורסים באוניברסיטה. למדנו ממך מה זה סבלנות, כשחזרת על המילים שלך עוד פעם ועוד פעם עד שהצלחנו לקרוא את שפתיך, כי לא היה לך קול. התחזקנו מהכוח שהפגנת. אני רק מצטערת שלא התחתנת. היית יכול להיות בעל ואב נפלא.
למרות שהיית משותק, ותלוי בנו ובאנשים הטובים שעבדו איתך בשביל הדברים הכי בסיסיים לקיומך, כולנו היינו תלויים בך. כשהרגשת טוב, שמחנו והודינו לאלוקים. כשהתבדחת, צחקנו בכל לבנו. אך כשלא יכולת לעכל אוכל, או כשהיה לך חום, וקשה היה לך לנשום, גם לנו היה קשה לנשום, מרוב דאגה. כששמענו את האזעקה מהחדר שלך, כי לא הרגשת טוב, יצאנו מדעתנו מרוב דאגה. ובשבוע האחרון שלך, כשהמערכות שלך קרסו, התפללנו בכל כוחנו, כולנו, כולם שהכירו אותך, כי היית אהוב על כולנו.
היית לנו לברכה במשך 34 שנות חייך. וב-13 וכמעט חצי השנים האחרונות שלך המשכת להיות גיבור, לוחם, טוב לב, אוהב, שמח בחלקך, מצחיק, מעודד, נדיב, בוטח ומאמין.
אהבת לצחוק ולהצחיק. ועד השנה האחרונה, הקשה במיוחד בחייך, אהבת לחיות.
אנו מקווים שעכשיו, איפה שאתה נמצא, אתה שבע באהבה ובשמחה. אתה בלבנו כל הזמן. ובכל זאת אנו מתגעגעים אליך מאד מאד.
באהבה
אמא ואבא