אלבום תמונות
כ"ד אלול, תשס"ג
משה,
קשה לי לספר עליך בלשון עבר. למעשה, לא אוכל לדבר עליך בגוף שלישי. על כן בחרתי לדבר אליך ועליך בגוף שני. עדיין אינני רואה אותך כדמות שלמה ורחוקה, אלא כתמונות רבות, רגעים שונים, אוסף של פרטים. הזמן עוד טרי וכמוהו העצב. אני מנסה לצייר אותך כפי שזכורים לי פרטים שונים מחייך.
הרבה אירועים, קטנים וגדולים, זכורים לי מתקופת הצבא, ובמיוחד מתקופת ההשלמה החיילית. כאלה שתמיד ניתן לזכור ובאמת שאין שום צורך לשכוח או להשכיח. הויטמינים שנהגת לקחת מידי ערב, עצם היותך רעב באופן קבוע, הניסיונות הרבים של כולנו לפתות אותך במנת בשר הגונה, במעט נשנושים. למותר לציין, כי כולנו כשלנו. את הסיר איתו היית מבשל בחדר מעת לעת, והריחות שאפפו אותו, לעיתים אף את המסדרון במשך מספר שעות לאחר מכן, את שכיבות הסמיכה שהיית נוהג לבצע מידי ערב, בדיוק לאחר שכבר כיבינו את האורות. לא עזרו ההפצרות, אתה בשלך, עומד על דעתך אך עושה זאת כתמיד בנועם תוך הקפדה שלא להפריע לנו יתר על המידה. בבוקר היית מעיר את כולנו בעזרתו האדיבה של השעון המעורר שלך, שקולו היה נדמה לי תמיד שמגיע למרחקים. ושוב חזר הריטואל - השעון מצלצל, אני זורק אותו מקומה שלישית, אתה יורד ומביא אותו בחיוך. כך במשך שלושה חודשים, בוקר בוקר. לא התייאשת, תמיד עם החיוך התמידי שעליו כה הקפדת. והדבר שאהבתי מכל, הסומק שהעלית על לחייך בכל פעם שאיילת, הצוערת החיננית מהשלמת מבצעים, הייתה פונה אליך או קוראת לך בשם "בולום".
באותם שלושה חודשי השלמה, לא ידעתי עד כמה רוחך איתנה ומוצקה, ועד כמה תכונות אלה ישמשו אותך בנאמנות במאבק הממושך אותו ניהלת מאוחר יותר. על אף היותך צנום, היית נטוע עמוק בתוך אמונותיך וערכיך. כיום, כשאני מביט לאחור אל אותן שנים ארוכות בהם משפחתך עמדה לצידך בנאמנות מוחלטת, אותן שנים בהם זכיתי להכיר את תעצומות ואצילות נפשם, אני מבין מהיכן ינקת ושאבת את ערכיך.
משה, בחזותך היית כנער. תחושה זו רק התעצמה כשהסתכלתי במהלך השבעה על אלבום התמונות שלך, שם נגלה לעיני נער במדי חייל, חייכן, צנום, בעל לחיים אדומות. חייל שאפילו לא התגלח. נער כלפי חוץ אך לוחם עיקש מבפנים.
משה, אין רבים כמוך, חכמים וצנועים התורמים בצורה כה גדולה מבלי להישמע. כמ"מ באו התכונות הללו לידי ביטוי: צניעות, מקצוענות ושקט נפשי, לצד תבונה והכרת האדם.
יותר מכל מלווה אותי התחושה וחוסר היכולת להבין שבעצם אתה הרי ה"אנטי-תזה לחייל", היית חייל וקצין שבעיני ועל פי הבנתי אינו שייך ללכסיקון המילים של מלחמה ומוות. אתה, משה, בעצם שייך לעולם אחר, של שקט, של שלווה, של למידה, של אקדמיה, של הבנה ושל מחשבה תחילה. וראה... היום אנו כאן ביום השלושים למותך, מוות שהחל בתאונה במסגרת פעילות מבצעית. מי חשב...
שתי מילים יש, פשוטות - שתי מילים נוראות: "הוא היה".
יהא זכרו ברוך!