מכתב תנחומים לאמא של בני ז"ל
כתבה: ברברה קאמר, ארה"ב
לגברת יהודה שלום רב,
כמו שאת בטח יודעת, לין ומשה הגיעו לפני כמה שבועות לנו-יורק והשמחה שגדל בתוכי כששמעתי את קולם בטלפון, מיד הפך לעצב נורא ורגש בפנים של תהום, תהיה וריקנות כשסיפרו לי על בני. איך שאת מרגישה, רק האמא של בני יכולה להרגיש, והרי הבן כמו האמא, וזה יכולתי להבחין אפילו בזמן הקצר שהכרתי אותך. אסור לי אפילו להעיז להגיד לך שתשתדלי להרגיש יותר טוב, אבל אני כן יכולה להשתתף אתך בצער.
מאז שנודעתי, אני חושבת על בני כל הזמן, בלי סוף. אמנם, אני יושבת פה באמריקה, עסוקה בעולמי הפרטי, רחוק מאד מכל הבעיות והטרגדיות של היהודים בארצנו, אין גבול של זמן או עֹּמק ללב ולמחשבות, וכמו שלרגשות אין הגיון, סיבות או תשובות, ככה זה גם בחיי בן אדם.
במשך השנה וחצי, מאז שהייתי בארץ, התחלתי ללמד רפואה, והאנשים בבית חולים, רובם מאד חולים, מסכנים, עניים ולא כל כך פקחיים. אנשים, שבאמת אף פעם לא נפתח להם את דלתות העולם. כנגד זה, החיים הקצרים של בני היו מלאים, כי בני היה בחור חכם, משכיל, רגיש, מלא כֹּח ורוח, ורֹב האנשים בעולם אף לא יגיעו לשפע החויות והרגשות שהיו לו בזמנו, ושהוא העביר לאחרים. זה באמת היה זכות בשבילי להכיר את בני, כי לא נפגשים עם אנשים כמותו הרבה פעמים במשך החיים.
אפלו אם אחפש בכל המקומות במשך הרבה מאד זמן, ספק אם אמצא מישהו כמו בני, ולכן את בני אף פעם לא אשכח. אני זוכרת אותו כמה שהוא היה עדין, מתון ודואג - כל יום הוא בא לבקר אותי אצל לין ומשה, דואג לשלומי, לבריאותי ומצב רוחי, בצורה שידידים טובים לא דואגים. הוא גם היה ענו מאד בהתנהגותו, אפילו שאף פעם לא סִפר לי כמה שהוא עייף ועסוק בעבודתו, ידעתי שבאמת לא היה לו זמן לבוא כל יום כמו שהוא כן בא.
באותו לילה שבאנו לישון אצלך בבית, זה היה אחרי טיול נהדר ומיוחד. חשבתי שכבר ראינו את כל המקומות היפות בארץ, אבל בני לקח אותנו למקומות אחרות, שאף פעם לא ראיתי, מקומות יפות שהוא אהב. באמת הטיול הזה החזיר לי הכוח שלא היה אחרי התאונה. למדתי מהנסיונות האלו הרבה מבני - שהמדע והתרופות לא מספיקות לעזר לאדם, חשוב יותר להעביר עדינות והרגש שאכפת למישהו.
לא קשה להבחין את האופי, הכנות והרגשות החמות - ואת זה היה לי הזכות להכיר בבני, בך ולין ומשה וכל המשפחה. בני תמיד יהיה בתוכי, בלבבי, כמו ידיד יקר מאד ומיוחד ותכונותיו ישמשו לי למופת לתכונות העליונות ביותר של האדם.
אני מקווה שהעברית שלי לא היה מדי גרוע להבין.
הצער והסבל גדול בגלל שההפסד גדול, ואני תמיד אתך ועם שרה ו-סת' בצער וגעגועים לבני.
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון.
שלך, ברברה