מכתב תנחומים לאמא של בני
מאת הרב נחום ברוידא,
כיום ר"מ בישיבת נר משה בירושלים
אם יקרה!
חוזר אני כעת מהאזכרה במלאות שנה להסתלקותו. שמעתי שם את רגשות חבריו, איך ידעוהו, כיצד הכירוהו. וחש אני צורך לומר לך את אשר עם לבי.
אמרת לי לאחר השלושים שברצונך לשמוע ממני מה ראיתי אני בבֶּני. אמרת: לכל אחד יש נקודת מבט והשקפה שונה, ויתכן שמבחין הוא בפרטים שנעלמו מעיני אחרים שמבטם שונה. וברצונך לשמוע על אותם פרטים. כך בקשת. עדין לא מלאתי את בקשתך. צר לי, אך אין גם באפשרותי למלאותה. אנסה להסביר את דברי.
"והיה שם לגוי גדול עצום ורב", כך נאמר על כלל ישראל במצרים. מהי "גדלות", ובמה שונה היא מ"רב"?
מצינו בהגדה: ויהי שם לגוי גדול, מלמד שהיו מצוינים שם.
ורב: שנאמר רבבה כצמח השדה נתתיך...
רב יחודו בריבוי --- גדולה שונה בעצם המציאות המוערכת.
אישיות הבנוי-ה על "רב" מאופיינת ברבוי תכונות ממכלול גוונים, לעתים גם בסדר גודל נהדר ומרשים בהקיפו. אך אישיות זאת אינה בהכרח "גדלות", אשר הנה שלב נוסף, בחינת גבוה מעל גבוה, לדרגה מחודשת השואבת ערכה מאותם פרטים, אך מהווה ערך לעצמה ומתנשאת מעליהם.
בֶּני הי-ה שונה.
שוני שאינו נמדד בפרטים (כישורים, מידות וכד') אלא מוערך בדרגות.
שוני שאינו ניתן לפירוט, כי גדלותו בכלל שבו.
בֶּני הי-ה דרגה מעל...
בדרכיו, במעשיו, בדיבורו - ואפילו בשתיקותיו.
כך קבוע הוא בזיכרוני.
וכך ממשיך אני לראותו כיום, ולמצות את סיפוקי מאותו זיכרון.
ביכולתי רק לגמד זיכרון זה בכך שאהפכנו למלים - מלים שאולי יביעו את הפרטים שראיתי בו אך לעולם לא יוכלו למצות את הכלל, המשתמר בהדגש שבזיכרוני .
כלל שלהגדירו ישנה מילה אחת "בֶּני".
בֶּני הי-ה יותר ממלים --- חבל שאין העתקה לרגשות.
בטוח אני שאת אמו, שחדרת ללבו ולפנימיותו בהבנה שרק הרגש יכול להבינה, תביני גם את כוונתי. את הרי יודעת...
ואולי כך הצלחתי להעביר לך:
מה הי-ה בני בשבילי ומה הנו עדיין.
שלך
נחומי ברידא