כיום משגיח בישיבת אפקים
ביום השבעה לפטירתו של בֶּני ז"ל
'זיכרון להולכים' - 'המודיע'
כרעם ביום בהיר נחתה עלינו הידיעה - בני יקירנו איננו. האומנם איננו? ואך אתמול ניצב היה בתוכנו במלוא אונו, במאור פניו, בכשרונות עילויים, ובמידותיו הזכות והמפליאות בעוצמתן.
דרכו של עולם, רואים אנו, שאין אדם קוטף את כרמו קודם שיתבשל. אלא מאחר שהוא מבושל - קוטפו ונותנו בגת ודורכו. אך לא כן הדבר בקטיפותיו של הקב"ה. קוטף הוא מאתנו, ולנו נדמה שקטיפה זו עדיין בתחילת פריחתה היא. אלא שלפניו גלוי וידוע שקטיפה זו בשלה ומבושלת היא - מלאה את תפקידה בעולם הזה.
בני נקטף מאתנו ונשארנו תוהים - האין זו תחילת פריחתו? אך שומה עלינו לבחון ולראות, כמידת יכולתנו, את השלמות שבדמותו של בני ז"ל.
איתא במדרש, אין מידותיו של הקב"ה שמה שהוא עושה אומר לישראל לעשות ולשמור, כמידת בשר ודם המורה לאחרים לעשות והוא אינו עושה כלום. בני ז"ל עשה רבות ובעשיה כה שלמה וכה בשלה ששוב לא היה מורך להורות בפה.
בדמותו האצילה טמונה היתה ההוראה.
מאז ומתמיד היה עבורנו סמל היושר, הצניעות והענווה. מעולם לא שמע אדם ממנו התיהרות כלשהי, למרות כשרונותיו המבריקים. את חוט השדרה של מדות אלו היוותה הנהגתו בהתבטלות עצמית, וכל מעייניו היו נתונים למחשבה לעזרת הזולת.
מציאות מרה היא - בני שוב איננו שוכן בתוכנו ומחובתנו להשאיר דמות אצילת נפש זו למולנו בתמידות. ובעצם זהו דבר מובן מאליו, שהרי היה יחיד ומיוחד בתכונותיו, מתת האלוקים.אין אלו דברים בבחינת "אחרי מות קדושים אמור" ולא זו בלבד אלא שאלו הן הערכות מועטות כטיפה מן הים על אישיותו הנעלה.
עיני כולם דומעות, לבות כולנו דואבים, על כי לא נשאר לנו ממתת אלוקים זו כי אם זכר בלבד. אך נחמת כולנו שאין זה רק זכר כי אם מציאות - מציאות טהורה של מדות נשגבות בדמותו של בני ז"ל שתחקק לעד בלבנו.
א. בן דוד