רס"ן יוחנן אבינח ז"ל

"יוחנן בני נולד בקבוץ ניצנים ב 3.2.1946 ואנו הורייך היינו חברי הקבוץ טרם פרצה מלחמת העצמאות.
קבוץ ניצנים עמד מול התקפות כנופיות ערביות במשך חודשים רבים, מאז החליטו באו"ם על הקמת מדינה יהודית. כשפלשו המצרים מדרום ותקפו את הקיבוץ, קיבלנו הוראה לפנות את כל הילדים מניצנים לבאר טוביה. זה היה יומיים לאחר הכרזת המדינה. מבצע פינוי הילדים מהקיבוץ כונה בשם "תינוק".
בליל ה 17 במאי 1948, סמוך לחצות, הערתי את יוחנן שהיה אז כבן שנתיים, האכלתי אותו ויחד עם הורים אחרים יצאנו בשיירה ברגל לבאר טוביה. כל הדרך הוא ישב
על כתפי ואני הלכתי כך יותר מ8 קילומטרים. עוד באותו לילה חזרנו לניצנים. אחר שנכבשה על ידי המצרים בתום קרב כבד עברנו, הנותרים מחברי המשק לקיבוץ תל יצחק, שם נשארנו עד סיום המלחמה. רבים מחברינו נפלו בקרב. אחרים עזבו, כי לא רצו לשוב לחורבן בו שכן פעם קיבוצנו.
אביו של יוחנן היה כל אותה עת בטיפול רפואי בארה"ב, בשל נכות מימי שרותו בצבא בהריטי. אלה שהחליטו לחזור לקיבוץ ואנחנו בינהם, חסדו נקודה חדשה ממול למשק ההרוס, במקום שנמצא כיום כפר הנוער "ניצנים".
אחת עשרה שנה היינו חברי ניצנים, משנת 1939 ועד 1950. באוגוסט אותה שנה עזבנו את הקבוץ ועברנו לגור במגדל, שהיה אז חלקה הערבי של אשקלון. גרנו שם שנתיים.
במגדל הלך יוחנן לגן הילדים דרך הסמטאות הצרות של העיר. באחד הימים הוא לא הגיע בזמן הביתה. יצאתי לחפש אחריו במשך שעות וחזרתי מיואשת הביתה. כשהגעתי חזרה מצאתיו מחכה לי בבית. כבר אז היה לו חוש התמצאות מצויין ומעולם לא תעה בדרך..."
..."מגיל צעיר היו ליוחנן תחביבים רבים והוא הקדיש להם כמעט את כל זמנו. בשובו מבית הספר היה נוהג לרדת לחצר ולהתבונן בנעשה שם. הכל מצא חן בעיניו. לא פעם מצאתי אותו כורע על ברכיו ומתבונן בשורת נמלים, "קנון" קרא להן. הוא אסף לו עשרות פרפרים, ייבש אותם וסידר אותם באלבום שהתגאה בו מאד. מפרפרים עב רליונים, כלבים, עכברים לבנים ושאר חיות.
באחד הימים מצא יונה מתה. הוא נטל ממנה את הנוצות והדביק אותן כ"פוחלץ". במשך שנים קישטה היונה שהיתה כל כך אמיתית את המזנון בבית.
התחביבים שלו התפשטו לשטחים נוספים: איסוף מטבעות, בולים, תוויות של קופסאות גפרורים. אלה הפכו לאוספים נדירים ביופיים, שנים רבות לאחר שהתחיל יוחנן לאספם. הוא המשיך בכך עד יומיו האחרונים.