צבר טיפוסי, גבה קומה ונאה למראה. חיוך של קבע והומור בשפע. סייר של ממש ונווט מקצועי. והכל דרך צנע, כדבר של מה בכך. רחוק ממלחמות וממשחקי אש היה. לשם מה להלחם, הרי עדיף לחיות איש איש את חייו, כך אמר. אך במוצאי שבת מוטרד וחסר מנוחה ידע כי הוא בין הנותנים הפעם. הופיע לפנות בוקר בכינוס ובידיו אין צו. הפשיל שרוולים ולנטל נרתם. שוב חיוך ובת צחוק על פניו ובין שיירה אחת לשניה עוד הספקנו אנו לשמוע מה קורה בפרדס, איך הלימודים. ומה שלום הסוס, כי על אף היותנו מעורים במלחמה הרי חשובים יותר ענייני השגרה. שלוותו הניצחית, בדרנותו המיוחדת, אהבת החיים שלו, יכולתו וכושרו בתחומים רבים הם מאפייניו העיקריים, ואם ניתן לומר על מישהו כי משכמו ומעלה הוא, זכותו של יוני וחובתנו אנו לומר זאת עליו.
זכרונות אלו מהווים היום את נחמתנו. יתכן כי זוהי נחמת טיפשים. אך הנותרה לנו נחמה אחרת?
אלי לוי