12-12-88
לרבקה ודוד, בכאב.
בתקוה - הוא נזרע באם אדמה רביבים של חלום לו רככו המצע - והרוו רגבים והנביטו ניצן.
באהבה - טופח הנבט הרך וכיסיתם לו גג וליטפתם עליו שהצמיחו ירוק ופרצו למרחב.
בגאווה - ליוויתם העץ הנפלא והייתם אתו בקשה ובטוב, וזהר האמיר וקיויתם חייו.
בדמעה - שוב נטמן באם אדמה אמירכם המופלא הנשגב וכאבתם אותו... ויגון מכסהו עכשיו.
איתכם - דליה שרתוק.