אלבום תמונות
מזמור לתומר
בזמן האחרון זה קורה לי כשאני הולך בין האנשים, ברחוב, בחוף הים, בתחנה הומה, פתאום אני מזהה את הפנים שלך, תחילה את העורף, אחר כך הגומות והאף, תומר, אני לוחש כלא מאמין, תומר חזרת, איך נעלמת, כבר חשבתי שלא אראה אותך שוב, כמה התגעגעתי ללחיים, לחספוס, למבט, תומר חזר אני מחייך בקול, תומר חזר.
אבל אז תמיד, באותו רגע בו אני נדחף ומפלס דרך אליך, אני מתקרב ומגלה שזה מישהו אחר בכלל.
פעם אחת רדפתי אחריך ולא הצלחתי להשיג אותך, רצתי ודחפתי וככל שהתאמצתי כך אתה התרחקת ובסוף נותרתי כמוך באותו ערב, בלי נשימה, ריק מחמצן. רציתי לצעוק לך תומר תיזהר, תיזהר! אבל אתה לא נזהרת והמשכת להתרחק, ואני נשארתי מוטל על הארץ. לא הצלחתי להציל אותך.
עבר יום, עבר שבוע, חלפה שנה, מדי בוקר בהיתי בשמש שכבר לא תשזוף את פניך. כדור הארץ, המשיך לנוע במסלולו במהירות הנוראה, אבל משהו במסלול חיינו זז, איבדנו אותך תומר, ובכל יום אנחנו מאבדים עוד חבברים מהשבט הציוני הנכחד, הם מתים, הם יורדים מהארץ או שפשוט נמאס להם, המדינה, תומר, היא כבר לא אותה המדינה, אנחנו שהקדשנו את כל מרצנו, ימים, לילות, חגים, עומדים עכשיו המומים ומביטים איך מנסים לגזול את החלום שלנו.
אבל אנחנו לא נוותר תומר, לא נוותר לאלו שרוצים לחמוד בכוח את החלום, כי אם יגזלו מאיתנו את החלום, איך נחייה.
אנחנו נילחם עד שייאזל לנו האוויר בריאות, עד שנהיה ריקים מחמצן.
בזמן האחרון זה קורה לי, ברחובות, בחופי הים, בתחנות הומות, פתאום אני מזהה את הפנים שלך.
ינואר 2003, רובי.