אלבום תמונות
16.1.03
אתה הלכת – הקסם נשאר
חורף, לילה וגשם זלעפות בחוץ – תיפוף כפות רגלי פעוט יחפות על רצפות קרות ממיטתו למיטה של אמא ואבא.
מאוחר יותר, החוטם הקטן שלו ייצמד לשמשת החלון יביט נכחו בעיניים פעורות על הגשם הראשון בחייו הניתך בעוצמה על גגות המכוניות ועל האספלט הקר והרטוב. הפעוט מבוהל מהמחזה בתנועה פתאומית הוא מרחיק את חוטמו משמשת החלון תוך שהוא מותיר את עקבות חוטמו והבל פיו על השמשה וחוזר להתחפר בזרועותיה של אמא מתחת לשמיכת הפוך החמה.
יום קיץ חם ביולי 2005, המקום חוף הים הדרומי המדהים של חיפה, ילדה קטנה רצה אחרי כדור צבעוני מנסה ללא הצלחה להדביקו, מותירה את עקבותיה על החול הרטוב, המים מרטיבים את כפות רגליה הקטנות, היא חשה לראשונה בחייה את הרטיבות הנעימה ופותחת בצחוק מתגלגל תוך שהיא חוזרת אל אביה העוקב בדאגה אחר תנועותיה.
תומר היקר!
לצערנו ולשברנו העצום, אתה לא הספקת, לכתך נחת על ראשינו כמהלומת קורנס עזה והותיר אותנו המומים וכואבים ללא הכרה.
החוויות הראשונות של ילדינו שנראות לכאורה כאלו יומיומיות שבמרוצת קצב החיים המטורף, על הכדור העצוב הזה אנחנו לא ממש מייחסים להן משמעות, עושות לפתע תפנית חדה ומקבלות משמעות עצומה כשלרגע אחד קטן מיני רבים שכאלה אני חושב עליך. מסוג הדברים שלא הספקת לחוות. ואין יום, אין שבוע ואין חודש שלא חשבתי על השבר העצום הזה.
ומה היה שם במה שהיית לכולנו, שגרם לרבים מאיתנו ללרצות ולחסות באורך, אלומת אור מזוקקת זכה וטהורה, שנגנזה לנצח.
האם אלו הצניעות והענווה, האם אלו המשפטים הקצרים אך הקולעים היטב או אולי זהו חוש ההומור המיוחד.
אני יכול להצביע על כולם ועל רבים נוספים. אבבל היה שם משהו אחר, כן, עכשיו בעת כתיבת שורות אלו אני נזכר: יכולת יוצאת דופן להבין את האחר תוך שניות, הרצון הכביר לעזור ולתמוך ברגעי לחץ מתפתחים ללא תנאי, ועצם הידיעה המרגיעה השוכנת תדיר בירכתי המוח כשתמיד כשחלפנו ליד משרדך, ידענו שמעבר לדלת יש איזה שהו קסם בפעולה.
ואני כל כך מתגעגע לקסם הזה...
בהתחלה חששתי שיותר לא אחוש את אות תחושת קסם נדירה, ואנא סלח לי תומר, כעסתי עליך שלקחת אותה אתך.
אבל לפתע ממקום אחר לגמרי התחלתי לחוש את אותו הקסם באנשים שהתברכו באורך, סביבתך, ולא כמאמר המשורר המפציע ואומר: כשתמות, משהו ממני ימות אתך, אט אט חשתי בדיוק את ההיפך. משהו עצום מחייך נשאר בכל אחד מאתנו.
כן תומר, הקסם הזה של אחווה, שיתוף, ורצון לעזור בכל מצב זמן ומקום לעזור לאחר הועברה בכוונתך או שלא בכוונתך אלינו. ובדרכך המיוחדת הייתה שם אהבה, אהבה ענקית לזולת.
אז תודה לך תומר, לא נשכח אותך כי משהו ממך בחייך נשאר בליבנו עם לכתך...