אלבום תמונות
ד בשבט תשס"ב, 17 בינואר 2002
תומר של כולנו,
המכה ניחתה בחטף. רק היית איתנו, חי ונושם, ואינך.
אנחנו עומדים כאן על פי הקבר. רואים את המראה ומסרבים להאמין.
אתמול, כשהודיעו לי, חשבתי שמדובר במתיחה זדונית.
חשבתי? – לא! קיוויתי.
לא רציתי להאמין.
אומרים שאחרי מותו של אדם נאמרים עליו רק הדברים הטובים.
תומרי, שליפקו, אתחיל בהם, אבל בסוף אגיד עליך גם דבר לא טוב שהיה בך.
אז מה היה לנו איתך?
יסודיות, מקוריות, יצירתיות, מסירות אין סופית למשפחה, לחברים, לעבודה,
חוש הומור מיוחד במינו.
ואיך נסתדר בלי הציניות המחוייכת שלך?
ואתמול, בערב, קלקלת לנו הכל.
אתה, המתכנן כל דבר עד לפרט האחרון – פישלת בגדול.
הזמנת אותנו לאירוע בלתי מתוכנן לחלוטין.
מה קרה? מה השתבש? לאן מיהרת?
נלקחת מאיתנו בדמי ימיך.ח הותרת אותנו הלומי צער וחסרי אונים.
נוח על משכבך בשלום. מי ייתן ותמצא מנוחה נכונה בדרכך האחרונה.
כולנו כאן בוכים לך. הייה חזק למעלה!