אלבום תמונות
תומר
עוד מעט חלפה עברה לה שנה.
שנה קשה לכולנו לי במיוחד, שנה של הרבה הרבה געגועים וזכרונות, על אותן תקופות יפות.
ישנם שיגידו שהשנה הזאת עברה להם מהר מדי, אבל קשה למדי, לי שנה זו דווקא לא עברה מהר מדי כי כל יום שעבר הגעגוע לי אליך רק גבר.
נכון היו לי רגעים טובים איתך אך גם לא קלים.
בשבילי כל יום בצבא היה לו משמעות מיוחדת, ובמיוחד ברגעים אשר לצידך הייתי עובדת.
את אותו היום שעברתי להיות לפקידתך לא אשכח, היה זה יום סיוטי במיוחד, בבוקר הוזמנתי לשיחה עם סימי אצלך, ואמרת לה שאתה רוצה אותי בתור מחליפה (לסיון) ואני פרצתי בצעקה עליך ואמרתי לך שזה לא יתכן, שאני וואתה לא נסתדר ("אנחנו כמו חתול ועכבר"), אבל אתה מן תומר שכזה מאוד התעקשת שאני ולא אחרת תהיה הפקידה החדשה במשרדך, כי בתוך תוכך ידעת שלמרות שאני עושה הרבה רעש, משהו טוב יש בי ולא סתם אני אומרת את זה, כי עובדה שלתפקיד תורנית בכירה העדפת אותי ראשונה.
תמיד אמרת לי בכל שיחה שהיתה לנו שמה שלא יהיה את משהו מיוחד וכל מה שאת רוצה את משיגה בסופו של דבר.
אתה להפסקות לא היית אוהב לצאת במיוחד, כדי שלא יטרידו אותך בשאלות כי אתה היית משהו מיוחד כל דבר פטרת בשנייה אחת. רועי ואני היינו דואגים לך תמיד הן לארוחת הצהריים, והן במשך כל היום.
אני אמרתי לעצמי וגם לאחרים שהדבר היחיד שעליו אני מודה הוא שזכיתי למרות הכל להיות לפקידתך ולבלות אתת הזמן שנותר לי איתך.
כל יום היה עבורי למשהו מיוחד פשוט היה לי כיף, ורק חבל שלא כל סוף טוב נגמר טוב.
אבל במקרה שלנו יהיה אפשר להגיד שהיה משהו טוב, כי את יומך האחרון בילית במשרד. לא אשכח את היום הזה, מהבוקר כשנכנסת למשרד היית עסוק, אפילו דקה למנוחה לא היתה לך. אתה נתת לי צ'ופר שלא כל אחד היה זוכה לקבל ממפקדו האישי, קבלתי ממך תאוריה על חשבון הצבא, ויומיים לפני שקרה האסון הגדול הזה אני קבעתי תור ליום חמישי, הייתי אמורה לנסוע לת"א, ואתה באותו יום לא ויתרת לי אפילו בהפסקה שנותרה לי ביקשת לשאול אותי כמה שאלות כדי שאני אהיה מוכנה טוב. למרות שהיה לך על הראש הרבה דברים לעשות, כמו פרוייקט המצגת, ועוד דברים לסדר היום.
הגיעה השעה אשר בה הייתי אמורה ללכת הביתה, ואתה עוד כעסת עלי על שלא ביקשתי ממך לצאת מוקדם וללכת ללמוד.
אבל לא יודעת מה היה לי באותו יום שהחללטתי להשאר קצת יותר מעבר לזמן, באותה שעה הגיעו אליך למשרד כמה חברים לפני האיפוס של 17:30 , יאיר, דהל, וצימני, ואני נשארתי להכין לכם קפה, וכל זה בזמן שאתה מתגאה בפני חבריך ומראה להם את המצגת שלך ובין לבין מעביר כמה צחקקוקים על רועי (שעשה הכל כדי להעביר לך את המצגת למדפסת צבעונית). אחרי שסיימתי הכל נגשתי אליך לומר שלום רק שהפעם זה היה שלום עם פרידה מבלי שאני אדע, אתה איחלת לי בהצלחה ואמרת לי "דיר באלק אם את הפעם לא עוברת, ונתת לי מן צ'אפחה כזאת. זהו זה היה עוד יום, יום אחרון איתך ובסביבות השעה 23:30 קבלתי טלפון אמא שלי אמרה לי שזה דחוף מהצבא, אבל באותו רגע לא הבנתי מה קורה איתי, פשוט לא האמנתי למה ששמעתי, חשבתי שהכל חלום, וכשהתעוררתי לא היה לי חשק להמשיך לישון רק חיכיתי שהבוקר יגיע ושאני אגיד שזה היה סתם חלום, אבל זה לא ומה לעשות שזאת המציאות, ושהמציאות מאוד קשה ושאין מה לעשות ושצריך להמשיך לחיות. לי לקח הרבה מאוד זמן לעכל את זה ועוד הרבה שנים יעברו לי בשביל לעכל דבר כזה כי זה דבר שלא קורה כל יום.
נאוה ואפרים היקרים, מה שנותר לי לומר לכם זה שהבאתם לעולם ילד, פרח מיוחד שלא זוכים לראות כל יום...
אני יודעת ומבינה שזה לא קל לכם עם זה, ואני יודעת ששום דבר בעולם לא יכול לתאר את העצב העצום והבלתי ניתן לעיכול של המחשבות והדברים שאתם עוברים ושל המשפחה כולה בזאת שנלקח מכם הדבר היקר מכל, בנכם האהוב תומר.
תומר לך נותר לי לומר שאומנם הרבה השתנה במחלקה וכולם התחלפו ומתחלפים, אבל אותך תומר תמיד יזכרו ואצלי תמיד תשאר פינה חמה בלב ולא יהיה לי העונג ממך להפרד...
תומר אותך תמיד נזכור
ובליבנו כבוד לך תמיד נשמור
אני מצדיעה לך , תומר
אלינור מזרחי פקידתך.