תפריט נגישות

רז פוזיילוב ז"ל

רז פוזיילוב
בן 55 במותו
למד באוניברסיטת בר אילן
בן חנה ובכור-בוריס
נולד בהרצליה
בכ"ה בסיון תשכ"א, 9/6/1961
התגורר בהרצליה
שרת במוסד
נפל בעת שירותו
בכ"ח בטבת תשע"ו, 9/1/2016
מקום קבורה: הרצליה
הותיר: אישה, שני בנים ובת, אב ואחות

קורות חיים

בנם של חנה ובכור. רז נולד בהרצליה ביום כ"ה בסיוון תשכ"א (9.6.1961). בן בכור להוריו, אח בכור של טל. את שמו קיבל רז על פי מילות השיר "בדרך התבור" של בנימין אביגל, שהיה מאוד אהוב על הוריו חובבי השירה העברית: "וּמִני אז נגלה לי רז / כי זה שבמשעול דהר את לבבי שבה".

כשרז היה בן כשש שנים עברה המשפחה לגבעתיים והוא בגר בעיר זו, התחנך בבית ספר יסודי "ברנר" ובתיכון "תלם". בעת הלימודים היה חניך פעיל בתנועת "הנוער העובד".

ב-18.9.1979 התגייס רז לצה"ל. כפעיל בתנועת נוער הוא הצטרף עוד לפני הגיוס לגרעין נח"ל, גרעין "אגוז", והחל שנת שירות אותה עשה עם חבריו בקיבוץ יזרעאל ובהיאחזות תובל. בסיום השנה רז הגיע לנח"ל המוצנח (גדוד 50), בו שירת כלוחם ועבר קורס מפקדי כיתות.

סיפר דודי, ששירת עם רז לאורך כמעט כל השירות הצבאי: "רז היה חבר שלי, אהבתי אותו אהבת נפש. המזג הנוח שלו, טוב הלב שלו, הרצון שלו שתמיד כולם יהיו מרוצים, התמימות שלו - במובן של 'בוא נעשה טוב כי אפשר' - כל אלה עשו אותו אדם מיוחד וחבר אמת ... היו לנו ימים קשים בשירות, ימים של קשיים פיזיים ומנטליים. ורז - רוב הזמן רז חייך ... רז היה שם איתי בימים מאוד משמעותיים בחיים שלי, ואני רוצה להאמין שגם אני הייתי שם ברגעים המשמעותיים בשבילו. במסלול הצבאי שלנו היו שלבים מאוד מאוד קשים, כמעט נשברנו מהעומס יותר מפעם אחת. החזקנו יחד תמיד. אצל כל אחד מאיתנו, עצם הנוכחות של השני נתנה לו כוח להמשיך ..."

ביוני 1982 החלה מלחמת לבנון הראשונה ורז לחם עם גדודו בגזרה המזרחית בלבנון. במהלך לחימתם היחידה הופצצה בטעות על ידי מטוסים ישראליים, ורז ניצל בנס. רז סיים שירות סדיר מלא בדרגת סמל ראשון והשתחרר מצה"ל.

בשנת 1990, שנים ספורות אחרי שחרורו מצה"ל, רז הצטרף למוסד למודיעין ולתפקידים מיוחדים שבמשרד ראש הממשלה. הוא שירת שם עד יום מותו. במהלך השירות רז נשלח ללימודים גבוהים באוניברסיטת בר-אילן, וסיים בהצלחה לימודי תואר ראשון בחוג למדעי המדינה.

במהלך שירותו רז מילא תפקידים מגוונים, ותמיד במסירות רבה, תוך הפגנת אכפתיות ואחריות. בשנת 2014 הוענקה לו תעודת הצטיינות מראש האגף בו עבד, וב-2015 קיבל תעודת הוקרה והערכה על עבודתו המסורה בשירות המדינה.

רז נשא לאישה את עירית בשנת 1988. בני הזוג גרו בהרצליה ושם גידלו את ילדיהם שחר, סהר וליאור. רז היה איש משפחה למופת, שותף פעיל לרעייתו, בן, בעל ואב מסור ליקיריו ללא גבול. בכל מקום בלט בשמחת החיים שלו, בחיוך התמידי שעל פניו, בנועם הליכותיו, בטוב ליבו ובנכונותו לעזור ולתמוך בכל עת.

כל מכריו של רז אהבו אותו, כחבר נאמן וכאדם בעל ערכים ומוסר, כמי שתמיד דאג לכולם וידע להעניק אהבה ותמיכה לכול. "רז אדם מדהים ומיוחד", כתבו חבריו, "טוב הלב, השמחה, היושר ואהבת החיים והאדם אפיינו אותך כל כך ... בילינו יחד וחלקנו חוויות נעימות, תמיד נזכור את רז כאדם מיוחד במינו, קשוב ומקרין שלווה וביטחון. אדם חם, דואג, נדיב וחבר נפלא".

רז נפל בעת מילוי תפקידו ביום כ"ח בטבת תשע"ו (9.1.2016). בן חמישים וחמש בנפלו. הוא הובא למנוחות בבית העלמין הצבאי בהרצליה. הותיר אישה, שני בנים ובת, אב ואחות.

על מצבתו של רז כתבו אוהביו מילות שיר אשר מאפיינות היטב את אישיותו: "איפה ישנם עוד אנשים כמו האיש הזה".

ספדו לרז שלושת ילדיו: "אבא אהוב שלנו. הגיע היום שפחדנו ממנו כל כך, היום בו אנו מלווים אותך בדרכך האחרונה המומים, כואבים, עצובים ושואלים איך נפרדים מאיש אהוב כמוך. חבר נאמן, אבא דואג ומסור, בעל מושלם, אח ובן לתפארת ... זכינו באבא מושלם, שתמיד שם את טובת המשפחה לפני טובתו. היית המודל לחיקוי הכי טוב שאפשר לבקש, חינכת אותנו למוסר וערכים, ואנחנו גאים בך מאוד. היית הנפש התאומה של אימא. השלמתם אחד את השני והייתם צוות מנצח, עשרים ושבע שנים של אושר ואהבה שלא יישכחו לעולם ... כל כך הרבה מערכות ניצחת במהלך החיים, ולפני חצי שנה יצאת לקרב על חייך. צחקנו ביחד על המצב, אמרת שזו מכה קטנה בכנף שתעבור במהירות והיינו בטוחים שתוך זמן קצר הכול כבר יהיה מאחורינו ... אל תדאג אבא, אנחנו נמשיך את דרכך ונגרום לך לגאווה גדולה. דבר אחד נשאר לומר וזה תודה ענקית על כל מה שהיית בשבילנו ושתמיד תישאר בליבנו. נשמור ונדאג אחד לשני כמו שתמיד רצית, ולא נשכח אותך לעולם".

טל, אחותו של רז, ספדה לו: "רז אחי היקר. היית בשבילי אחלה אח - דואג ומתעניין ושומר על קשר הדוק עם אבא ואיתי, תמיד שואל ומתעניין מה עם הילדים ופחות חושב על עצמך. היית האבא הכי הכי לילדים שלך והשארת להם די-אנ-איי מעולה, כדי שימשיכו בדרכך. ולעירית היית הבעל, החבר, האהוב הכי מושלם בעולם, תמיד דאגת לה ופינקת אותה. אני בטוחה שלחבריך בעבודה היית לארג', לא מתחשבן, טוב, מסור, אחראי וטוטלי במה שאתה עושה. אחרי שאימא נפטרה אמרנו שמעכשיו שומרים אחד על השני, כי זה מה שנשאר. אז רז, אני מצטערת שלא הצלחנו לשמור עליך. אני מקווה שעכשיו אתה לא סובל, שתמצא את המנוחה שלך ושתפגוש איפשהו את אימא וביחד תשגיחו על אבא ועלי.

מבטיחה לך שגם אני אשמור עליו".

עירית, רעייתו של רז, ספדה בשלושים לנפילתו: "אהוב שלי. שלושים ימים עברו בלעדיך ואני לא מסוגלת לדבר עליך מבלי שדמעות יציפו את עיני. אתה חסר בכל רגע ובכל דקה, והחלל שהשארת עצום ... היית חבר לחיים, שותף אמיתי, בעל מושלם, אבא דואג ומסור, בן ואח לתפארת. תמיד דאגת לכולם והרעפת אהבה ונתינה אינסופית. הזיכרונות הרבים מהשנים היפות שלנו יחד עולים וצפים מדי יום, ואנחנו נזכור אותך כפי שהיית - איש טוב לב, נשמה ענקית, אדם מלא שמחת חיים שטרף את העולם. ניסית לדחוס לחייך את כל החוויות והריגושים וליהנות מכל רגע וכל דקה, כאילו ידעת שאתה צריך להספיק, שעוד מעט הכול יסתיים. בכל יום אני מודה על כך שמשפחתנו מלוכדת ומיוחדת, ואני יודעת שזה קרה בזכותך. תמיד המשפחה הייתה הדבר הכי חשוב בעיניך, ואת המורשת הזו העברת לילדים שלנו. אהוב יקר. קשה היא הפרידה, אך בליבי אני יודעת ומרגישה כי אתה תמיד איתנו ושומר עלינו מלמעלה. נוח על משכבך בשלום, כי אנחנו יודעים שזכית לאהוב".

באזכרת שנה לנפילת רז ספדו בני המשפחה: "אהוב שלנו. קשה להאמין שעברה כבר שנה מאז נלקחת מאיתנו. שנה לא קלה שבה הכול השתנה, שנה שבה הבנו את המילה געגוע, שנה שבה הרגשנו מהם כאב ועצב, שנה שבה למדנו שהדמעות לא באמת נגמרות, שנה שבה הרגשנו בחסרונך בכל הרגעים הקטנים והפשוטים של החיים, ארוחות השבת והחגים, שיחות הטלפון, הטיולים המשותפים, האירועים המשפחתיים ועוד כל כך הרבה דברים. שנה שאנחנו מחכים להתעורר ולגלות שהכול היה חלום רע ... האובדן לא נתפס וקשה לדבר עליך בלשון עבר, אך בדרך זו או אחרת דמותך תמיד מלווה אותנו ומרחפת מעלינו. אנו נושאים אותך בליבנו כל העת, ונזכרים ברגעים היפים והמאושרים שחווינו יחד. אנו מקווים שמצאת שלווה ומנוחה, ואתה רואה אותנו מלמעלה ומשגיח".

רז מונצח בקיר הזיכרון במרכז מורשת המודיעין, בבית יד לבנים ובאנדרטה העירונית בהרצליה עיר מגוריו, וכן בבית הספר "ברנר" בגבעתיים, בו הוא למד. לבית הכנסת של המשפחה, "אוהל יוסף" בתל אביב, הוכנס ספר תורה לעילוי נשמת רז.

בניית אתרים: לוגו חברת תבונה